מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - ”חייך, שלך גדולה משלהם“

”בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות“.

”למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב“ה: חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות“ (רש“י בשם תנחומא ה‘).

דברי רש“י צריכים ביאור. הלא אהרן היה בעל דרגת אהבת ישראל עליונה. ידועים דברי חז“ל על אהרן: ”אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה“. כיצד יתכן, אפוא, שאהרן הכהן, אוהב ישראל הגדול, חלשה דעתו משום שלא השתתף בחנוכה?

זאת ועוד: המפרשים שואלים: מדוע פייס הקב“ה את אהרן דווקא בהטבת הנרות ובהדלקתן? הרי יכול היה לפייסו בכך שהוא זוכה להקריב קרבנות בוקר וערב, ולהקטיר קטורת בוקר וערב. ועוד, הרי הוא נכנס לפני ולפנים ביום הכיפורים ומברך את עם ישראל בכל יום ויום!

ביאור העניין. בוודאי אהרן הכהן היה מלא באהבת ישראל, ואינו חשוד בצרות עין ובקנאה. והרי התורה העידה עליו: ”וראך ושמח בלבו“, כלומר: הוה היה שמח כאשר היה טוב לאחרים, בבחינת: ”נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו“. מן הסתם שמח גם בשמחת הנשיאים. אלא שעומק העניין בהבנתה של מעלתה של חנוכת המזבח.

חינוך הבית הוא יסוד הבית, ורק אם נחנך הבית בקדושה ובטהרה מובטח שגם המשך בנייתו של הבית תהיה בקדושה ובטהרה. את מעלת ה‘חינוך‘ אנו רואים בדברי הגאון המקובל רבי יצחק אלפייה זצ“ל, הידוע כמייסד המנהג של תענית הדיבור בימי השובבי“ם. בהקדמה לספרו ’קונטרס היחיאלי‘ הרחיב בחשיבותה של חנוכת הבית, שעיקר שבתו בביתו תתחיל בלימוד תורה, וכתב שם שצריך לעשות סעודה בכל ’חינוך‘, כגון: חינוך הבית או חנוכת בית הכנסת וכדומה (מכאן עלינו ללמוד כמה אדם צריך לשמוח ולהתקדש בכל התחלה של מצוה שהוא מקים, ובפרט בחינוך הבנים לתורה ויראת שמים).

אם כן, חנוכת המשכן צריכה להיעשות מתוך קדושה יתירה. זכותם של הנשיאים לחנוך את הבית מגלה על מעלתם הגבוהה. ומכאן נובעת חלישות דעתו של אהרן: כיון שראה שלא הוא נבחר לחנוך את הבית, הבין שכנראה אין מעלתו גבוהה דיה - ועל כך הצטער אהרן.

על חששו של אהרן אמר לו הקב“ה: ”אתה מדליק ומיטיב את הנרות“. הדלקת הנרות בכל יום מביאה שפע של חכמה וקדושה לעם ישראל, הארה יום יומית. וכך למדנו: ”הרוצה להחכים - ידרים“, שכן המנורה הייתה בדרום. משום כך יש בהטבת הנרות נחמה לאהרן, כיון שהיא מגלה את דרגתו האמיתית, שאין היא פחותה מזו של הנשיאים. גם אהרן מסוגל להוריד שפע חכמה לעם ישראל, ואל לו לחשוש שמא אין הוא ראוי לכך. כעת מובן מדוע חלשה דעתו של אהרן מהקרבת הנשיאים, ומדוע הייתה נחמתו דווקא בהדלקת נרות המנורה.

סיבה נוספת ישנה לכך שנחה דעתו של אהרן דווקא בהדלקת נרות המנורה, ולא בשאר המלאכות המיוחדות שהופקדו בידיו. הנה בהקרבת הנשיאים נאמר: ”עגלה על שני הנשיאים“ - כל שני נשיאים הביאו עגלה אחת. ויש לשאול: מדוע לא יכול היה כל נשיא להביא עגלה בפני עצמו? ביאר הספורנו, שהדבר בא להעיד על אחדותם של השיאים, ובלשונו: ”לאות אחווה בניהם אשר בה יהיו ראויים שתשרה שכינה בניהם.

הקרבת הנשיאים נעשתה מתוך אחדות, ומשום כך ביקש אהרן להתפייס דווקא במלאכה המעידה על אחדות. הקב“ה ניחם את אהרן הכהן בהדלקת המנורה, המסמלת את אחדות ישראל, שהרי המנורה הייתה עשויה מקשה אחת, ”וזה מעשה המנורה מקשה זהב“ - הירכיים ובית הקיבול לאור, הפרחים והגביעים - כל המנורה כולה עשויה כיחידה אחת. וכך אף ישראל צריכים להיות מאוחדים בניהם, מגדול ועד קטן.