מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - ”תורת ה‘ תמימה משיבת נפש“

”זאת חקת התרה אשר צוה ה‘ לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול“

כשם שפרה אדומה מטהרת טמאים ומטמאת טהורים - כך גם התורה כולה. אם אדם טמא לומד תורה, המאור שבתורה מחזירו למוטב; הרי לנו ”מטהר את הטמאים“. אך חלילה, אדם טהור שלמד תורה שלא לשמה, אלא על מנת לקנטר - הוא לומד וטומאתו בו; ”מטמאת את הטהורים“.

שהרי אמרו חז“ל (ברכות י“ז.): ”מרגלא בפומיה דרבא, תכלית חכמה - תשובה ומעשים טובים, שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמניין, שנאמר (תהילים קי“א, י‘): ’ראשית חכמה יראת ה‘, שכל טוב לכל עושיהם‘ - ’לעושים‘ לא נאמר אלא ’לעושיהם‘, לעושים לשמה, ולא לעושים שלא לשמה. וכל העושה שלא לשמה, נוח לו שלא נברא“ (ובמדרש תנחומא עקב ו‘, כי תבוא ד‘ הלשון הוא: ”נוח לו שתתהפך שלייתו על פניו“).

התוס‘ (שם ד“ה העושה) שואלים: הרי במסכת פסחים (נ“ב:) כתוב: ”לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה“! ומסבירים, שאם לומד כדי שיכבדו אותו - הוא לומד תורה אמתית, אלא שיש לו נגיעה, והיא תיעלם ע“י המאור שבתורה שיחזירו למוטב. אבל אם הוא לומד תורה כדי לקנטר, כדי לומר את ההיפך מחברו - הרי שהתורה שהוא לומד איננה תורה, ועל כך הוא ייענש.

זו בחינת ”מטמא את הטהור“. למדנו שעיקר לימוד התורה כדי לעשות נחת רוח לקב“ה, ”‘ריח ניחוח‘ - נחת רוח לי שנעשה רצוני“ (ספרי במדבר קי“ח ד“ה אשה).

פרפראות - תלונות כנגד מצות ביכורים

”לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות“.

בני ישראל הזכירו בתלונתם שלושה סוגי פירות: תאנה, גפן ורימון. מדוע דווקא אלו מכל המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל.

פירות אלו מזכירים לנו את המרגלים, שהביאו מפירות ארץ ישראל כדי להפחיד את ישראל בהם. גם הם הביאו ענבים, רימונים ותאנים, ואמרו: כשם שפירותיה של הארץ משונים, כך משונים הם גם אנשיה. הרי שבני ישראל בדבריהם ביקשו לעורר ולהזכיר את דברי המרגלים ואת תלונתם על ארץ ישראל.

מנגד, אומרת המשנה במסכת ביכורים אודות האופן שבו אדם מביא ביכורים: ”יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר רימון שביכר“ - וגם כאן הזכירה המשנה דווקא שלושה פירות אלו מכל שבעת המינים. זה כנגד זה: כיוון שהמרגלים הביאו פירות אלו כדי לזלזל בארץ, הרי שאנו מביאים ביכורים כדי להודות ולשבח לה‘, ואומרים: הארץ אשר נתת לנו - זה פריה, לחיוב ולברכה!

פרפראות - גאווה מותרת

”ונצעק אל ה‘ וישמע קלנו וישלח מלאך ויצאנו ממצרים“.

כתב רש“י: ”וישלח מלאך - זה מש“. וקשה להבין זאת: הרי משה שלח מלאכים מקדש למלך אדום, והוא הוא המדבר. כיצד אפוא הוא מספר: :וישלח מלאך:? הייתכן שמשה קורא לעצמו ’מלאך‘?!

תירץ על כך הגאון בעל ’באר בשדה‘: משה ראה צורך להסביר למלך אדום שמלאך הוציאם ממצרים, כדי שלא יחשוב שישראל יצאו משם בעצמם, קודם זמנם, ואם כך ניתן יהיה להתנכל להם.

אפשר לומר עוד, שאמנם הגאווה אסורה, ומי לנו עניו יותר ממשה רבינו, אבל בשביל לנצח במלחמה מותר להתגאות. בשעת המלחמה אין זו גאווה להתייצב איתנים כנגד האויב.

כך צריך לנהוג מנהיג ישראל מול העמים גאווה זו אינה גאווה פרטית, אלא גאוות העם.