השבת / הפרשה – בזוהר בלק קפ"ט ע"ב

השבת / הפרשה – בזוהר בלק קפ"ט ע

"ב

ויאמר מואב אל זקני מדין... ויאמרו זקני מואב אל זקני מדין לא כתוב, אלא ויאמר מואב. נערים נטלו עצה מזקנים, וזקנים נמשכו אחריהם, והם נתנו להם עצה, מה עצה נתנו להם. עצה רעה נטלו לעצמם. אמרו לו למואב גידול רע גידלנו בינינו ומיהו משה רבם, על כומר אחד שהיה בנינו שגידל אותו והגדיל אותו בביתו, ונתן לו את בתו לאשה. ולא עוד אלא נתן לו ממון ושלח לו למצרים להכרית כל הארץ, והוא וכל ביתו נמשכו אחריו, אם אותו רבם נוכל לעקור מן העולם, כל העם שלו ייעקרו מיד מהעולם. וכל עצה רעה מאותו דבר של פעור ממדין היה. ובוא ראה, שהכל היה ממדין, וכל העצה שלהם על משה היה, ובעצה שלהם שכרו את בלעם. כיון שראו שבלעם לא יכול, נטלו עצה אחרת רעה לעצמם והפקירו נשיהם ובנותיהם יותר ממואב, שהרי על נשי מדין כתוב הן הנה היו לבני ישראל.... והכל ממדין היה. נטלו עצה עם הנשיא שלהם שיפקיר בתו. שחשבו לקחת את משה ברשתותיהם, בכמה מיני כשפים עטרו אותה שייתפס הראש שלהם, והקב“ה משיב חכמים אחור.

הם ראו שהראש ייתפס ברשת שלהם, ולא ידעו ולא ראו. ראו ולא ראו. ראו ראש העם שנופל איתה, וכמה אלפים אחרים וחושבים שמשה היה, הפקירו אותה וציוו אותה על משה שלא תזדווגי לאחר אלא אותו שתיראי שהכל עומדים לפניו, איתו תזדווגי ולא עם אחר. כיון שבא זמרי בן סלוא, קמו לפניו ארבעה ועשרים אלף משבט שמעון, מפני שהיה נשיא שלהם, והיא חשבה שהוא משה והזדווגה איתו. כיון שראו כל אלו השאר את זה עשו מה שעשו והיה מה שהיה.

והכל היה ממדין, בכמה מינים ומשום כך נענשו מדין. והקב“ה אמר למשה נקם נקמת בני ישראל מאת המדיינים. לך ראוי ולך יאות. את מואב אני עוזב אותם לאחר שיצאו שתי מרגליות מהם, הרי דוד בן ישי שהוא ינקום נקמת מואב וירחץ קדרה מטינוף הפעור, זה הוא שכתוב מואב סיר רחצי ודאי. ועד שאלו שתי המרגליות לא יצאו לא נענשו. כיון שיצאו, בא דוד ורחץ קידרה מהטינוף שלהם. וכולם נענשו, מדין בימי משה , מואב בידי דוד.

פתגם השבוע – הגאון מווילנה – גוף ונשמה

בעין רשום כל העולם וכל אשר בו, וכל מה שעושה טוב או רע -

נרשם באותו מקום שבעין, וזה שמראים לאדם לפני מותו.