מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - וירא בלק בן צפור

”וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי“

חז“ל מלמדים שבלק, לפני שנעשה מלך מואב, היה אחד הנסיכים של מדין (עיין רש“י כ“ב, ד‘). בהיותו במדין הוא הכיר את עוצמת עם ישראל. זאת כאשר ביקש סיחון לכבוש את העיר חשבון, שהייתה בעבר בידי מואב. סיחון שכר את בלעם לקלל את מואב, ובאמצעות הקללה הצליח סיחון לכבוש עיר זו ולהפוך אותה לעיר בירתו. אלא שלאחר מכן הצליחו בני ישראל לכבוש מידיו את העיר חשבון, ללא בלעם וללא קללות. וברש“י ביאר את גודל הנס שהתרחש לישראל בכיבוש העיר החזקה מידי סיחון החזק.

על כך נאמר: ”וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי“ - ראה את אשר עשה סיחון ישראל ולעוג. ראיה זו לא הייתה ראיה חיצונית, אלא התבוננות פנימית - שכלית: הוא ראה שלעם ישראל יש כח אלוקי, כח מיוחד, ובאמצעותו הוא מנצח גם גדולים וחזקים. כאמור, ראיה זו הייתה עוד בהיותו נסיך במדין, ולכן בפסוק זה לא נכתב: ”וירא בלק מלך מואב“ (דהיינו: אחר שנעשה מלך מואב), אלא ”בלק בן צפור“ בלבד.

אולם עתה יש לשאול: מדוע חשש בלק? הלא ידע שלישראל אסור לצור ולהילחם עם מואב, שנאמר: ”אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה“!

אפשר לומר, שהחשש מכך ש“עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו“ - כדברי רש“י (דברים ב‘, ט‘), שהיו ישראל ”מיראים אותם“, עייש.

הרמב“ן (שם) מסביר, שאמנם אין לישראל רשות לכבוש את מואב אבל חששו בני מואב ש“אפילו שלא ילכדו את ארצנו, ילחכו ברובם את כל סביבותינו כלחוך השור את ירק השדה וילכדו להם את כל סביבותינו, כאשר עשו לשני מלכי האמורי, ויתנו אותנו למס עובד“.

הסבר נוסף יש לגאון עוזנו ותפארתנו החיד“א ע“ה בספרו ’יוסף תהילות‘ (פרק קל“ו), שהסביר את הפסוקים: ”ונתן ארצם נחלה... נחלה לישראל עמו“ כך: ירושת ארץ סיחון לא הייתה ישירה, אלא סיבב הקב“ה את ירושת הארץ, נתן את ארצם של עמון ומואב לסיחון - ”ונתן ארצם נחלה“ - ואחר כך נתן את ארצם ”נחלה לישראל עמו“. אם כן אפשר לבאר, שמואב פחדו שארצם תילקח מהם באופן דומה: יסבב ה‘ שעם כל שהוא יכבוש את ארצם, וממנו ייקחו ישראל את הארץ.

ועל כך יש לומר במליצה: הפסוקים מתארים את כיבוש ארץ מואב ע“י סיחון: ”כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא, והוא נלחם במלך מואב הראשון, ויקח את כל ארצו מיד עד ארנון“; מביאה התורה: ”על כן יאמרו המושלים בואו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון; ודרשו חז“ל: ”‘יאמרו המושלים‘ - אלה המושלים ביצרם“. מי הם אותם מושלים? מפרט רש“י: ”המושלים הם בלעם ובעור“. אם כן, אפשר לתאר כך את אמירתם: בלעם ובעור אומרים לסיחון: למה לא משלת ביצרך? למה נדחפת לכבוש את ערי מואב? הרי אלמלא כבשת את הערים הללו, לא היו רשאים ישראלים לכבוש אותם!

הסבר נוסף: בני מואב ידעו כי משה ובני ישראל לא יעברו על דבר ה‘ האוסר לכבוש את מואב; אבל חששו שה‘ערב רב‘ ילחמו בהם, למרות שהתורה אסרה זאת. לכן כתוב: ”ויגר מואב מפני ’העם‘“ -אלו ה‘ערב רב‘; ורק באופן כללי נאמר ”ויקץ מואב מפני ’בני ישראל‘“ - דהיינו: מכל ישראל.

פרפראות - כחו המדומה של בלעם

”ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך“.

הסביר רש“י: ”‘לו יש חרב בידי‘ - גנות גדולה היה לו דבר זה בעיני השרים: זה הולך להרוג אומה שלימה בפיו, ולאתון זו צריך לכלי זיין?!“

אמרו על בלעם ש“אין כוחו אלא בפיו“. עכשיו, אחרי שהתגלתה גנותו הגדולה של בלעם, התפרש משפט זה באופן מיוחד: ”אין כוחו“ - אין לבלעם כל כח, ”אלא בפיו“ - אלא בפיו הוא טוען שיש לו כוח, אבל דברי פיו חסרי כל שחר....