השבת / הפרשה – בזוהר פינחס רי"ט ע"ב

השבת / הפרשה – בזוהר פינחס רי"ט ע"ב

פתח רבי אבא ואמר שירו לה‘ שיר חדש תהילתו מקצה הארץ... כמה חביבים ישראל לפני הקב“ה, ששמחה שלהם ושבח שלהם אין הוא אלא לשתף את הקב“ה ושכינתו בהם, שכך שנינו, כל שמחת ישראל שלא משתפים בה את הקב“ה, אין היא שמחה. ועתיד הוא סמאל וכל הכת שלו לקטרג על אותה שמחה, והופכת לצער ולבכייה, והקב“ה לא משתתף באותו צער. אבל מי שמשתף הקב“ה בשמחה שלו, אם יבוא המקטרג לקטרג על אותה שמחה, הקב“ה ושכינתו משתתף באותו צער, מה כתוב בו בכל צרתם לו צר. ובמה, מפני שעמו אנוכי בצרה.

ומניין נו שיש להם לישראל לשתף את הקב“ה בשמחה שלהם, שכתוב ישמח ישראל בעושיו. אותה שמחת ישראל אין היא אלא בעושיו, בעושיו, בעושו היה צריך לו, אלא אלו הקב“ה הוא ושכינתו ואביו ואמו, שאף על פי שמתו, הקב“ה עוקר אותם מגן עדן ומביא אותם עמו לאותה שמחה, לקחת חלק השמחה עם הקב“ה ושכינתו, כמו שאתה אומר העושו יגש חרבו.

אמר הקב“ה, אני ושכינתי שותות הגוף. שאביו מזריע לובן העיניים, ועצמות, וגידים ומוח. והאשה שחור העיניים, ושער ובשר, ועור. וכך גם שמים וארץ וכל צבאות שלהם משתתפים ביצירתו. מלאכים מהם יצר הטוב ויצר הרע להיות מצויר משניהם, השמש והלבנה להאיר לו ביום ולילה, חיות ובהמות ועופות ודגים להתפרנס מהם. כל אילנות וזרעים של הארץ להתפרנס מהם.

מה עושה הקב“ה, עוקר אביו ואמו מגן עדן, ומביא אותם להיות עמו בשמחת בניו. ואין שמחה כשמחת הגאולה שכתוב בה ישמו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה‘ מלך, אז ירננו עצי היער מלפני ה‘ כי בא לשפוט את הארץ.

פתגם השבוע – רבי לייב משפאלי – משיח

ריבונו של עולם: הורדת בניך לגלות כדי שיחזרו בתשובה, נשבע אני שבדרכים אלה לא תחזירם למוטב. נסה נא, ושלח את משיח צדקך, ותראה - רוץ ירוצו אחריו.