מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - ענווים ירשו ארץ

”ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה למשפחת מנשה בן יוסף“.

”למשפחת מנשה בן יוסף - למה נאמר, והלא כבר נאמר בן מנשה? אלא לומר לך: יוסף חיבב את הארץ, שנאמר: ’והעליתם את עצמותי מזה‘... ובנותיו חיבבו את הארץ שנאמר ’תנה לנו אחוזה‘“ (רש“י).

מדברי רש“י אנו למדים, שתכונה זו של אהבת ארץ ישראל של יוסף הצדיק השפיעה על בניו וצאצאיו במשך דורות רבים. בעוד שאחרים, המרגלים, הוציאו דיבת הארץ רעה, הן, בנות צלפחד, חיבבו את הארץ וביקשו נחלה בה. וכבר כתב רש“י על הפסוק: ”ובאלה לא היה איש“ - ”אבל על הנשים לא נגזרה גזירת המרגלים, לפי שהן מחבבות את הארץ. לכן נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן“.

והרי זכות כפולה לבנות צלפחד: האחת - הן לא חטאו בחטא המרגלים וחיבבו את הארץ, כמו יתר הנשים בעם ישראל. ועוד - הן היו מבנותיו של יוסף, וזכות אהבת ארץ ישראל של זקנן עמדה להן להגביר אהבה וחיבה.

שבחים הרבה נאמרו על בנות צלפחד. הן היו צדקניות, בנות צדיקים; הן היו חכמניות, ובאו לפני משה ואלעזר לשאלה בהלכה (התנאים נחלקו (ראה ב“ב קמא קי“ט:) בשאלה אם עמדו לפני אלעזר ואח“כ לפני משה, או שבאו לבית המדרש לפני כולם); חז“ל מוסיפים שהן היו דרשניות, שידעו לדרוש את ההלכה בעצמן, וידעו ששאלתן ההלכתית מתעוררת רק משום לאביהן, לצלפחד, לא היו בנים, ואילו היו לו בנים - לא היו שואלות.

זכו בנות צלפחד ונאמרה פרשה זו על ידן. לפי פירושו הראשון של רש“י, הסיבה היא שנתעלמה ההלכה ממשה רבינו בשביל שאמר: ”הדבר אשר יקשה מכן תקריבון אלי“. לפי פירוש השני לא היה, חלילה, פגם במשה רבינו, ואדרבה ”ראויה הייתה פרשה זו להיכתב ע“י משה“, אך כאן הייתה סיבה מיוחדת: ”זכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן“.

שבח נוסף שנאמר על בנות צלפחד, שעליהן הכתוב אומר: ”כן בנות צלפחד דוברות“, ופירש רש“י: ”אשרי אדם שהקב“ה מודה לדבריו“. וז“ל התרגום יונתן בן עוזיאל: ”יאות בנות צלפחד ממללן כתיבא הוות דא קדמי אלקין זכאין לאיתאמרא על ידיהן מתן תתן להון ירתו ואחסנא בגו אחי אבוהון ותעבר ית אחסנאת אבוהון להון“ (ביאור: נכון בנות צלפחד דוברות, כתובה הייתה זאת לפני, אלא זכו להיאמר על ידן, נתון תתן להם ירושה ונחלה בתוך אחי אביהן ותעביר את נחלת אביהן להן).

אך מעבר לכל השבחים הללו של בנות צלפחד, ישנו שבח אחד מופלא ביותר. אומר רש“י: ”‘כן בנות צלפחד דוברות‘ - כתרגומו, ”יאות“, כך כתובה פרשה זו לפני במרום. מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה“. הן ראו ברוח קודשן שהלכה זו כתובה בשמים לפני הקב“ה, ראו מה שלא ראתה עינו של משה רבינו! לפיכך נצרך משה רבינו לשאול את הקב“ה.

אך עם זאת היו הן ענוותניות. הן לא באו אל משה רבינו לומר לו: ”כך כתובה הלכה בשמים“. הן ידעו שאין הלכה בשמים (עיין בבא מציעא נ“ט:), ולכן הלכו לשאול את משה רבינו. הן הבינו שהתורה ניתנה לחכמי ישראל שהם יפסקו.

מכאן יש ללמוד שאפשר להגיע למדרגה גבוהה של רוח הקודש, לראות מה שלא ראתה עינו של משה רבינו - והכל בזכות אהבת ארץ ישראל שמביאה אותם ליראת שמים.

פרפראות - הקרבנות בשבת כנגד אהבת ישראל והקב“ה

”וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימם“.

קרבן השבת הוא דווקא שני כבשים, ולא שני פרים או שני אלים. זאת משום שעם ישראל למשלו לשה, שנאמר: ”שה פזורה ישראל“. ואמרו חז“ל: ”מה השה הזה לוקה על ראשו או באחד מאבריו וכל איבריו מרגישין, כך הן ישראל: אחד חוטא וכולן מרגישין“. ולכן אחדותם של ישראל נרמזת בשה. ומדוע שני כבשים? הכפילות באה ללמד על שתי אהבות: אהבת ישראל ואהבת הקב“ה את ישראל.