הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - נחנו נעבור חלוצים

”נחנו נעבור חלוצים לפני ה‘ ארץ כנען ואתנו אחזת נחלתנו מעבר לירדן“.

כתב רבינו יעקב בעל הטורים: ג‘ פעמים במסורה כתוב ”נחנו“ במקום ”אנחנו“ הפעם הראשונה נאמרה בתשובת השבטים ליוסף: ”כולנו בני איש אחד ”נחנו“; הפעם השנייה - בענייננו: ”נחנו נעבור חלוצים“; והפעם השלישית - באיכה: ”נחנו פשענו ומרינו“. וראה מה שפירש (כאן ובפרשת מקץ) את הקשר בין ג‘ ”נחנו“ אלה.

עוד יש לבאר ששלוש הפעמים הללו באות ללמד את הדרך שבה מנהיגי ישראל צריכים לילך.

יש מנהיג שהוא נחבא אל הכלים, ספון באוהלה של תורה, ואינו שם לב לכלל העם, להנהיגם, ללמדם ולהדריכם. במצב כזה גדלים חלילה בעם ישראל מורדים ופושעים, והגורם לכך הוא שלא לימדו אום תורה. זהו ”נחנו פשענו ומרינו“ - אנחנו גרמנו לכך שיהיו פושעים ומורדים.

טענה זו מתחזקת לאור העובדה ש“כל ישראל ערבין זה לזה:; ודבר זה רמוז ב“נחנו“ השני: ”בני איש אחד נחנו“. וכבר אמרו חז“ל: ”‘שה פזורה ישראל‘ - נמשלו ישראל לשה: מה שה הזה לוקה על ראשו או באחד מאבריו וכל איבריו מרגישין, כך הן ישראל: אחד מהם חוטא וכולם מרגישין“.

התקנה לכך היא: ”נחנו נחלץ חושים לפני ה‘“ - כלומר, על מנהיגי ישראל לאזור חיל וללמד את בני ישראל תורה. ואם יעשו כן לשם יחוד קוב“ה ושכינתיה, לשם שמים, ”אם תעשון את הדבר הזה - ונכבשה הארץ לפני ה‘“.

המנהיגים עלולים להשתמש בטיעונים שונים כדי לחמוק מאחריותם ומחובתם ללמד את ישראל, כגון ”קשה ללמד את ישראל“, או ”שמא לא יקשיבו לנו“, הרי הם רגילים לשמוע דברים אחרים וכדו‘.

על כך משיבה להם התורה: ”נחלץ חושים לפני ה‘“ - אם תחלצן לשם ה‘ לשם שמים - אזי תראו ברכה. אדם פותח פתח מלמטה, וזוכה לסיעתא דשמיא מלמעלה. כך יוכלו לכבוש את הלבבות ולהשיב הטועים, הפושעים והמורדים לעבודת ה‘ יתברך ויתעלה.

וכבר אמרו חכמי רמז על הפסוק ”ואת עטרות ואת ערוער“ - עיר שהייתה מעורערת באמונה, הרביצו בה תורה ומצוות ומעשים טובים עד שתהייה לעטרות: ”בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו“ - זה מתן תורה ((תענית כ“ו:).

אם אנחנו כולנו ניקח מוסר השכל לחזק ולקרב את כל אחינו בני ישראל, כי הלא אנשים אחים אנחנו, אב אחד לכולנו, וכל ישראל ערבים זה בזה. על כך נכבוש את המקומות המעורערים.

פרפראות - טומאת גוי ובגדיו

”וכל נגע בחלל תתחטאו ביום השלישי וביום השביעי אתם ושביכם“.

”אתם ושביכם - לא שהנוכרים מקבלין טומאה וצריכין הזאה, אלא מה אתם בני ברית, אף שביכם כשיבואו לברית ויטמאו, צריכין הזאה (רש“י)

רש“י הסביר שהשבויים מן הנוכרים אינם מקבלים טומאה, אלא רק ”לכשיבואו“ לברית ויטמאו - צריכין הזאה“.

הרמב“ן כתב שבגדי הנכרים מקבלים טומאה, ולכן ציווה משה על הלוחמים ”שיחטאו השבי בגדים הנוגעים בחלל.

והוא דבר נפלא: הגוי אינו נטמא, אבל בגדיו נטמאים!

הסבר הדבר: הרי יהודי נטמא כיון שיש בו נשמה קדושה, וכפי שהסביר בעל ה‘אור החיים‘ הקדוש: ”אדם כי ימות באוהל“ - ישראל מטמאין באוהל, ואין אומות העולם מטמאים, שכן להם אין נשמה קדושה..

אבל בגד של גוי ראוי לשמש גם כבגד ישראל, ולכן האפשרות העקרונית הזאת היא המטמאת אותו.