הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - מסעי בני ישראל - תשובה וחרטה

”אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאתם ביד משה ואהרן. ויכתב משה את מוצאיהם למבעיהם על פי ה‘ ואלה מסעיהם למוצאיהם“.

”למה נכתבו המסעות הללו? להודיע חסדיו של מקום, שאף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא הייתה להם מנוחה... נמצא שכל שמונה ושלושים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות - זה מיסודו של רבי שמעון הדרשן. ורבי תנחומא דרש בו דרשה אחרת - משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו ממקום למקום רחוק לרפאותו, כיוון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות. אמר לו: כאן ישנו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך“ (רש“י).

יש להבין, מה חיסרון מצא רש“י בפירושו הראשון? מדוע ראה צורך להביא גם את הפירוש השני?

ביארו המפרשים, שרש“י רצה לרמוז לא רק על המסעות הגשמיים, שבהם נסעו ישראל ממקום למקום בדרכם לארץ ישראל, אלא גם על ה“מסעות“ הרוחניים, היינו הנפילות הרוחניות שהיו לישראל כאשר סרו מהדרך הטוב.

לשם כך הביא רש“י את המשל על נדודיו של הבן עם אביו המלך. מטרת הנדודים הייתה לרפא את הבן, לעורר בישראל חרטה על מעשיהם הרעים. לכך הזכיר להם את המקומות בהם התרחשה נפילה רוחנית של ישראל - וכל זה נרמז בלשונו של המשל:

”כאן ישנו“ -בדוגמה זו רמז משה לישראל על מעמד הר סיני וקבלת התורה, ומשה רבינו היה צריך להעירם כדי לקבל את התורה. יש כאן תוכחה לישראל, על שלא הזדרזו ולא השכימו לקבל את התורה, חמדה גנוזה של הקב“ה תתקע“ד דורות לפני בריאת העולם (ראה זבחים קט“ז.). וכך כותב ה‘מגן אברהם‘ סי‘ תצ“ד בהקדמה, וזו לשונו: ”איתא בזוהר שחסידים ראשונים היו נעורים כל הלילה (בליל שבועות) ועוסקים בתורה... ואפשר לתת טעם על פי הפשט, לפי שישראל היו ישנים כל הלילה, והוצרך הקב“ה להעיר אותם, כדאיתא במדרש. לכן אנו צריכים לתקן זה.

עוד הזכיר להם משה: ”כאן הוקרנו“ - רמז לעמלק, שקירר את התלהבותם של עם ישראל בקיום המצוות. זהו שהתורה אומרת: ”אשר קרך בדרך“ - מלשון קירור.

וכן: ”כאן חששת את ראשך“ - הזכיר להם שבדרכם לארץ ישראל ביקשו לחזור למצרים, כלשון הכתוב: ”נתנה ’ראש‘ ונשובה מצרימה“.

שמעו ישראל את תוכחתו של משה, והתחרטו על כל מעשיהם הרעים.

פרפראות - הראה הקב“ה למשה את כל הארץ

”זאת הארץ אשר תפל לכם בנחלה ארץ כנען לגבלתיה“.

בכל מקום שנאמר ”זאת“ או ”זה“ - הראהו הקב“ה למשה באצבע. כך מצינו במעשה המנורה, שנאמר: ”וזה מעשה המנורה“, וכן לעניין מולד הלבנה אמר לו הקב“ה: ”החדש הזה לכם ראש חודשים“.

כשרצה משה רבינו ע“ה להיכנס לארץ, אמר לו הקב“ה שאמנם הוא לא יכנס לארץ, אך הוא יוכל לראות את כל הארץ. נתן הקב“ה למשה כוח לראות בעיניו עד קצה הארץ, וכל מה שהוא ראה - נקנה לעם ישראל.

ויש לשאול: מה התועלת בכך שמשה הסתכל על הארץ? הרי ההבטה אינה קונה (עיין תוס‘ על ב“מ דף ב. ד“ה דבראיה)!

אלא העניין הוא כך: אדם שראה חפץ של הפקר ברחוב - עצם ההבטה אינה קונה; אבל אם אין מדובר בהפקר, אלא בחפץ שיש לו בעלים, והבעלים מעוניין להקנות אותו לאדם אחר, במקרה כזה ההבטה של הקונה מועילה, ואם יבוא אחר ויבקש לקחת את החפץ - לא יזכה בו.

כן הדבר כאן. הקב“ה, שהוא ה‘בעלים‘ של הארץ, אמר למשה רבינו שיסתכל ויזכה בארץ, ובאופן זה ההבטה קונה.