פרשת השבוע

מפרשת השבוע – בין בכייה של חינם לבכייה של תיפלות

לאחר שתרו המרגלים את הארץ ארבעים יום, הם שבו אל המחנה והוציאו דיבת הארץ רעה, ובעקבות זאת החל העם לבכות, וכלשון הפסוק: "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא" (במדבר פרק י"ד פסוק א').

הפסוק מפרט נשיאת קול, נתינת קול, ובכיה.

ובגמרא בתענית (כט.) אמר רבי יוחנן, אותו היום ערב תשעה באב היה, אמר הקב"ה הם בכו בכיה של חנם ואני אקבע להם בכיה לדורות. ובמדרש (איכה רבתי פרשה א' סימן כ"ג) אמר רבי שמעון בר יוחאי, אמר הקב"ה לישראל אתם בכיתם בכיה של תיפלות, סופכם להיות בוכים בכיה של ממש.

בגמרא הנוסח "בכיה של חנם" ואילו במדרש הנוסח "בכיה של תיפלות", מה ההבדל ביניהם?

הדבר יומתק על פי מעשה, מספרים על מישהו שעלה לאוטובוס ציבורי והחל לבכות, שאל אותו הנהג למה אתה בוכה, והאיש ענה שאין לו כסף לשלם, הנהג האדיב השיב לו שלא נורא, והוא יכול לנסוע מבלי לשלם ושישב בבקשה, האיש ישב ושמח, ואחרי כמה רגעים של נסיעה, שב והחל לבכות, שוב שאל אותו הנהג, מה קרה ומדוע הוא בוכה?, ענה האיש, כולם מקבלים פה עודף ואני לא מקבל... (בזמן הזה עמ' מ"ח).

הבכייה הראשונה היא בכיה של חינם, כי האיש חסר לו כסף ורוצה לקבל נסיעה בחינם, אך הבכייה השנייה היא בכיה של תפלות, ללא טעם וללא כל סיבה מוצדקת, ואפילו באה בחוסר הגיון ודעת, כי כולם יודעים שרק מי שמשלם תשלום יתר, מקבל עודף, ומי שלא משלם כלל, על מה יקבל עודף?

וכך לומד רבי יוחנן העם נשא את קולו, נתנו את קולם ובכו, התורה יכלה לכלול הכל ביחד "ויתנו העם את קולם בבכי בלילה ההוא", ומדוע פרטה "ויתנו את קולם ויבכו", ומכאן שבכו בכיה של חנם, על לא מאומה בכו, ואם כן מעתה יבכו בכיה לדורות.

אך רבי שמעון אומר, גם נשאו קולם, וגם נתנו את קולם, וגם בכו, אין זאת אלא בכיה של תפלות, כי מי עושה את כל הדברים הללו גם יחד, ועוד כל הלילה?!, אין זאת אלא בכיה של תיפלות, ללא מחשבה, ועל כן יבכו בכיה של ממש.

התיקון לבכייה הזו ללמוד להודות לה' על כל הטוב שגמלנו, ללמוד לראות את מה שה' נתן לנו ולא מה שחסר, ובזכות זה נזכה לבניין בית מקדשינו ותפארתנו!

שבת שלום

הרב כפיר ברוך מבורך דדון