השבת / הפרשה – בזוהר

השבת / הפרשה – בזוהר ואתחנן רס"ו ע"ב

אמר רבי אבא כתוב, ה‘ ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם. שואל, ישמור צאתך, נכון. אבל ובואך, מה פירושו, הרי מי שנכנס לביתו אינו מפחד, שיהא צריך לשמירה. ומשיב, אלא האדם הזה המשים רושם קדוש לביתו בדברי שם העלון דהיינו המזוזה, הוא משומר מכל. כשיוצא אותו האדם ממדורו לשער הבית, נושא עיניו ורואה הרושם הקדוש, ומעיין בפתחו. כשיוצא האדם הוא מלווה אותו ושומרו. כשנכנס האדם הוא מכריז לפניו, היזהרו בכבוד צורת המלך הקדוש. וכל זה הוא, משום אותו הרושם של השם הקדוש שנרשם בפתחו. ולא די לו לאדם שנשמר בביתו, אלא שהקב“ה שומר אותו כשנכנס וכשיוצא, שכתוב ה‘ ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם. אשריהם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא. בוא וראה, הרוח הרעה הזו, השורה בין הפתחים, אוי לו לאדם שאינו יודע להיזהר ממנה, ואינו רושם פתח ביתו בשם עליון קדוש, דהיינו המזוזה, שימצא עמו. כי יש לו לאותו רוח רע, שס“ה משמשים רעים מקטרגים בשס“ה ימות השנה, כל אחד משמש ביומו, וכולם נמצאים עימו עם האדם, בכל ימי השנה, ומקטרגים עליו למעלה ולמטה. וכולם נמצאים עימו ביום ובלילה ביום הם מקטרגים עליו, ובלילה מצערים אותו בחלומו...

פתגם השבוע – הבעל שם טוב – הדיבור והשתיקה

צוהר תעשה לתיבה“, צוהר - לשון אורה, ותיבה - לשון דיבור,

כשאדם מדבר - צריכה מחשבתו להאיר.