מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - חזק ואמץ במלחמה ובתורה

”ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ“.

לשון זו של ”חזק ואמץ“ נכפלה ליהושע כאן ולהלן: ”ויצו את יהושע בן נון ויאמר: חזק ואמץ“. מה פשרה של כפילות זו?

כשניגש יעקב אבינו לברך את בני יוסף, מנשה ואפרים, שיכל את ידיו והניח את יד ימינו על ראשו של הבן הצעיר, אפרים, ואת יד שמאלו על ראשו של מנשה הבכור. יוסף ניסה לתקן את הטעות, אך יעקב הסביר לו: ”ידעתי, בני, ידעתי. גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל; ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגויים“. ביאר רש“י: ידעתי שמנשה הבכור, ואף עתיד לצאת ממנו גדעון שהקב“ה עושה נס ע“י; אבל אחיו הקטן, אפרים, מבורך יותר, ”שעתיד יהושע לצאת ממנו שינחיל את הארץ וילמד תורה לישראל“. ואמנם גם גדעון נלחם את מלחמות ישראל וסייע בהנחלת הארץ לישראל. אולם עדיפותו של יהושע הייתה שלא רק הנחיל את הארץ, אלא גם לימד תורה לישראל.

רואים אנו שאף שיש חשיבות גדולה לנצח במלחמה ולהנחיל את הארץ, כפי שעשה גדעון, מכל מקום חשיבות רבה יותר יש בלימוד התורה לישראל כמו שעשה יהושע.

ואכן, הצלחתו של יהושע נמדדה בכך שהצליח לחזק את ישראל ברוחניותם, ולא רק בהצלחותיו הקרביות בשדה המלחמה. בתחילת ספר יהושע כתוב פעמיים ”חזק ואמץ“. בתחילה כתוב: ”חזק ואמץ כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ אשרר נשבעתי לאבותם לתת להם“; ובפעם השנייה כתוב: ”רק חזק ואמץ מאד לשמר לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי, אל תסור ממנו ימין ושמאל למען תשכיל בכל אשר תלך“. הרי אלו שני כוחותיו של יהושע: ”חזק ואמץ“ במלחמות כיבוש הארץ ו“חזק ואמץ“ בשמירת התורה ובלימודה לישראל. וכן אצלנו בפרשה נכפלה ברכה זו מפי משה, לרמז על שתי התכונות הללו.

ואכן, מלחמו הראשונה של יהושע לא נעשתה בכוח בכלל. שכן כאשר הגיעו ישראל ליריחו, שהייתה מוקפת שבע חומות, חשש יהושע שמא שוב ייפול לב העם ויאבדו את ביטחונם בקב“ה. לכן ציווה על העם לעשות הקפות סביב החומה ולומר את תפילת ’עלינו לשבח‘ שהוא בעצמו תיקן, וכך ניצח את העיר (וראה עוד במחזור ’אהלי יעקב ר“ה עמ‘ 266 מקורות שיהושע חיבר את תפילת ’עלינו לשבח‘, והטעם לז‘ הקפות כנגד ז‘ חומות של יריחו שנפלו). רצה יהושע ללמד את העם בכך, שניצחונם של ישראל הוא ברוח, ולא בכוח, ולפני שיוצאים למלחמה יש להתחזק בתורה ובתפילה.

תכונה זו של יהושע רמוזה בשמו. יהושע קיבל את האות יו“ד משרה אמנו (שנקראה ”שרי“), לומר לו שתמיד יהיה שם שמים שגור בפיו.

פרפראות - וידבר משה את דברי השירה - ”ומצאהו רעות רבות וצרות“

בגמרא בחגיגה (ה‘.) מסופר: ”רבי יוחנן כי מטי להאי קרא: ’והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות‘, אמר: רעות שנעשו צרות זו לזו, כגון זיבורא ועקרבא

הסביר רש“י: אדם שנעקץ מעקרב - החום בריא לו, והקור מזיק לו. ההפך הוא בעקיצת דבורה, שהקור טוב לו, והחום מזיק לו. מעתה, אומר רבי יוחנן: מה יעשה אדם שנעקץ ע“י דבורה ועקרב יחדיו ובאותו מקום? במקרה זה גם החום וגם הקור קשים לו. הרי שהעקרב והדבורה נעשו צרות אחת לשנייה

בדרך רמז ביארו בעלי המוסר, שלפעמים היצר הרע מסים את האדם לקיים את המצוות בקרירות ובלא חשק; ואילו כאשר האדם בא לעשות עבירה מתסיס אותו היצר הרע ומפתה אותו לעשות את העבירה בהתלהבות ובלהט. הרי שיצר זה פועל כעקרב וכדבורה כאחת, שהקור קשה לו וגם החום קשה לו. אדם זה קשה תקנתו.

ובכל זאת יש לו תקנה, ע“י לימוד התורה. התורה נמשלה לאש ומשלה למים. הרי שסגולתו של לימוד התורה הוא להגביר את החום בעבודת ה‘ כמידת האש, ומאידך לקרר את משיכתו הרעה לעבירות כמידת המים.