השבת / הפרשה – בזוהר - נח ס"ח ע"א

השבת / הפרשה – בזוהר - נח ס"ח ע"א

אמר רבי יהודה אף על פי שנח היה צדיק, לא היה כדאי שהקב“ה יגן על העולם בשבילו. בוא וראה, משה לא תלה משהו בזכותו אלא בזכות אבות הראשונים, אבל נח לא היה לו במי שיתלה בזכותו, כמו משה. אמר רבי יצחק ועם כל זה, כיון שאמר לו הקב“ה, והקימותי את בריתי אתך, היה לו לבקש רחמים עליהם, והקרבן שהקריב אחר המבול, היה לו להקריב מקודם לכן, אולי היה משקיט הכעס מהעולם, אמר רבי יהודה מה היה לנח לעשות, שהרי רשעי עולם היו מכעיסים לפני הקב“ה והוא יקריב קרבן עליהם. אלא ודאי נח היה מפחד על עצמו שלא ישיגהו המוות בתוך רשעי העולם, כי היה רואה מעשיהם הרעים כל היום, ואיך מכעיסים כל היום לפני הקב“ה. רבי יצחק אמר, בכל זמן שמתרבים רשעי עולם, הצדיק שנמצא בניהם, הוא נענש תחילה, שכתוב וממקדשי תחלו. אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי, ונח, איך הצילו הקב“ה בין כל אותם הרשעים, אלא בשביל שיצאו ממנו תולדות בעולם, הצילו כי היה צדיק כראוי. והוא ראוי להוציא תולדות מתוקנים. ועוד שהוא התרה בהם כל יום ויום, ולא קיבלו ממנו. מכאן, כל מי שמזהיר את הרשע, אף על פי שלא קיבלו ממנו, הוא הציל את עצמו, ואותו הרשע נתפס בחטאו. ועד כמה מחויב להזהיר עד שיכנו. וכבר בארוהו החברים.

פתגם השבוע – רבי מנחם מנדל מקוצק – האדם

כגודל מעלת נשמתו של האדם כן גודל הקליפות החיצוניות המקיפות אותו. משל למה הדבר דומה: לאבן יקרה, ככל שיקרה האבן כן תגדל המסגרת ובית האבן בה היא שוכנת.