ילקוט מעם לועז

ממעיינה של תורה – פנינים רעיונות ומאמרים על פרשת השבוע

”והמים גברו מאד מאד... חמש עשרה אמה... ויכסו ההרים“, וכל ארבעים הימים לא זזה התיבה ממקומה, אבל שפע המבול היה מרובה כל כך כי התגברו המים עד שכוסו כל ההרים הרמים והיו גבוהים מהם ט“ו אמה ומצינו מעשה ברבי יונתן שהלך לירושלים. בדרך פגש בו שומרוני אחד, שהוא מעם שבהר גריזים שבעיניהם הוא מקודש. ושם יש להם דמות של יונה שעובדים אותה כעבודה זרה. אמר לו, למה אתה הולך לירושלים להתפלל בבית שנהרס, ולמה לא תלך להר גריזים שלא נפגע ממי המבול. ולא מצא רבי יונתן תשובה לענות לו. אבל משרתו ביקש ממנו רשות להשיבו. נתן לו רשות, אמר לו לשומרוני, ראה שאתה מדבר שקר מכל הצדדים. שאם הם מן ההרים הגבוהים, הלא כתוב בתורה מפורש ויכוסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת השמים. ואם הם מן ההרים הנמוכים, על אחת כמה וכמה שכוסו במי המבול. ולא הייתה התורה צריכה לפרש הדבר. אז ירד רבי יונתן מעל חמורו ואמר לו לעלות על החמור והנהיג אותו יותר משלוש מלין. אמר, ברוכים אתה בני עם ישראל שאפילו בריקנים שבכם מצויה חכמה רבה להשיב מענה טוב. (ילקוט מעם לועז)