מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - וכרות עמו הברית

”התהלך לפני והיה תמים“.

אברהם אבינו נצטווה על מצות המילה רק בגיל תשעים ותשע. מצוה המילה הפכה אותו לאדם שלם, וכדברי רש“י (בשם בראשית רבה מ“ו, ד‘): ”התהלך לפניי במצות המילה, ובדבר הזה תהייה תמים, שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפניי“.

ידועה קושיית המפרשים: הרי אברהם אבינו קיים את כל התורה כולה עוד טרם שניתנה. זאת למדים אנו מהכתוב: ”עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצוותיי חוקותיי ותורותיי“ - ואומרים חז“ל (יומא כ“ח:): מכאן ששמר אברהם אבינו את כל התורה כולה, ואפילו עירובי תבשילין ועירבי תחומין. אם כך, מדוע לא קיים את מצות מילה לפני שנצטווה? נאמרו על כך תירוצים רבים, ובכללם:

א. כיון שיש איסור לחבול בעצמו (ב“ק צ“א:) לא מל את עצמו קודם שנצטווה.

ב. כל מצוה שקיים אברהם אבינו בזמן שלא היה מצווה, יכול היה לקיימה שנית אחרי שיצטווה על כך. ואף מעלה גדולה יותר יש לקיים את המצוה כשהוא מצווה בה מאשר לקיים מצוה בלא ציווי. כך אומרים חז“ל (ב“ק ל“ח., פ“ז ע“א): ”גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה“ (עיין קידושין ל“א. ותוס‘ ד“ה גדול, כי מי שהוא מצווה יש לו יצר הרע גדול שלא יקיים את המצוה). אולם דבר זה נכון ביחס למצוות האחרות; מצות ברית מילה, אם יקיים אותה אברהם לפני שנצטווה בה, לא יוכל לשוב ולקיימה אחר הציווי, שאם כבר מל - הרי הוא מהול, ולא יוכל למול שוב. לכן המתין עד שהקב“ה יצווה אותו במצוה זו.

ג. מצות המילה ייחודית בזה שהיא נחשבת ברית בין עם ישראל לקב“ה. כבכל ברית, חייב כל אחד מהצדדים להסכים לכריתת הברית. חשב אברהם אבינו שלא שייך לכרות ברית עם הקב“ה ללא הסכמה מלאה מצד ה‘. על כן חיכה לציווי מפורש מפיו יתברך. כך כתוב (נחמיה ט‘. ח‘): ”וכרות עמו הברית“, ומובא שם ברש“י שהקב“ה סייע לו בקיום מצוו ברית המילה. זאת משום שהברית צריכה להיות ”עמו“, ורק באופן זה תיכרת הברית כראוי (עיין רש“י י“ז, כ“ד).

והנה, הגמרא (נדרים ל“ב:) מספרת: ”ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר לו הקב“ה לאברהם אבינו: ’התהלך לפני והיה תמים‘ אחזתו רעדה, אמר: שמא יש בי דבר מגונה! כיון שאמר לו: ’ואתנה בריתי ביני ובינך‘ נתקררה דעתו.

נתאר לעצמנו: אברהם אבינו שמסר עצמו על קידוש ה‘ בכבשן האש, פרסם אלוקותו של הבורא יתברך בעולם, עבד את ה‘ בכל לבו ומאודו, אדם שהגיע להכרת ה‘ בעצמו ללא מורה וללא רב, ובניגוד לשם ועבר שהיו לומדים באהליהם ולא הסתובבו בעולם אך הוא, אברהם, הלך הלוך ונסוע להפיץ את אמונת ה‘ בעולם, הוא ראש המאמינים, שומע שהקב“ה אומר לו ”והיה תמים“, כלומר שכעת הוא בעל מום! ולכן באופן טבעי ”אחזתו רעדה“ וחשש שיש בו דבר מגונה ואינו שלם אף שעבד את ה‘ בכל כוחו, וכל מאווייו ורצונותיו היו למלא את רצון ה‘ בעולם.

הקב“ה אומר לאברהם שאין לו פגם באמונה, אלא בהיותו בעל ערלה הוא בעל מום, הוא חסר.

והוסיפו חז“ל ללמדנו שאברהם אבינו שלט בכל אבריו מלבד חמישה איברים, אמר לו הקב“ה: אוסיף לך את האות ה‘ ותהא מושלם בשליטתך גם על חמשת האיברים. “ולבסוף המליכו על מאתיים וארבעים ושמונה אברים:.

האנשים חושבים שכאשר חסר לאדם משהו, הוא חסר, אומר הקב“ה לאברהם: אני מצווה אותך להוריד את הערלה, וע“י החיסרון תהיה שלם ומושלם.

ועתה ששמע שאין פגם באמונתו התמימה, אלא בעל הערלה ”נתקררה דעתו“ וידע אברהם כי אכן כל ימיו התהלך את ה‘ בצדיקות ובתמימות, וכעת הוא זוכה לברית הנפלאה המרוממת אותו לדרגת התמים השלם - דרגה לה ציפה כל ימיו.