וירא אליו ה‘ באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחם היום

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - לבקר את החולה

”וירא אליו ה‘ באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחם היום“.

”‘וירא אליו‘ - לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא: יום שלישי למילתו היה, ובא הקב“ה ושאל בשלומו“ (רש“י על פי הגמרא ב“מ פ“ו:)

פרשתנו פותחת באחת המצוות החשובות: מצות ביקור חולים, עליה אמרו חז“ל (פאה פ“א מ“א), שהמקיימה אוכל פירותיה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.

הטור מפליג במעלת מצות ביקור חולים, וזה לשונו (טור יו“ד סי‘ של“ה): ”א“ר יצחק בריב דרב יהודה: לעולם יבקש אדם שלא יחלה, שאם חלה אומרים לו: הבא זכות ותיפטר. וכיון שחלה האדם, מצוה על כל אדם לבקרו, שכן מצינו בהקב“ה שמבקר חולים, כמו שדרשו בפסוק: ’וירא אליו ה‘ באלוני ממרא‘ - מלמד שבא אליו לבקר החולה“

מצות ביקור חולים אינה רק לשאול בשלום החולה ולאחל לו שיהיה בריא, אלא העיקר הוא לברר מה אפשר לעזור ולסייע לחולה, כדי להחיות את נפשו. על המבקר להציע עזרה למשפחת החולה, לסייע בקניית תרופות, להחליף את המשפחה במשמרת ליד מיטת החולה בלילה, וכל כיוצא בזה.

כך אנו למדים גם מביקור החולים שערך הקב“ה אצל אברהם אבינו. הגמרא (ב“מ פ“ו:) מלמדת, שאחד מהמלאכים ששלח הקב“ה אל אברהם אבינו הוא רפאל, שנשלח לרפא את אברהם.

ולכאורה אפשר לשאול: אם הקב“ה בכבודו ובעצמו ביקר את אברהם, מדוע לא ריפא אותו בעצמו, אלא שלח מלאך לרפא אותו? נראה שרצה הקב“ה ללמדנו הלכתא רבתא במצות ביקור חולים. הגמרא אומרת (סוטא י“ד.): ”ואמר רבי חמא בר חנינא: מאי דכתיב ’אחרי ה‘ אלוקיכם תלכו‘ - וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר: ’כי ה‘ אלוקיך אש אוכלה הוא‘! אלא להלך אחר מידותיו של הקב“ה.... הקב“ה ביקר חולים, דכתיב: ’וירא אליו ה‘ באלוני ממרא‘ - אף אתה בקר חולים“. מכאן שעלינו להתבונן באופן שבו ביקר הקב“ה את אברהם, וללמוד ממנו מסקנות גם לגבינו, כיצד עלינו לבקר חולים.

אילו לא היה הקב“ה שולח מלאך לרפא את אברהם, אלא היה מרפא את אברהם בעצמו, היינו חושבים ללמוד ממידותיו של הקב“ה שאין מצות ביקור חולים חלה אלא על מי שמסוגל לרפא את החולה, כדוגמת הקב“ה. אבל זה נכון. כל אדם, אפילו שאינו רופא ואין הוא בא כדי לרפא, חייב לעסוק בביקור חולים.

הגמרא מספרת (נדרים מ‘.) על רבי עקיבא שראה כמה ימים שתלמידו לא הגיע לישיבה. הלך לבדוק מה ארע עמו, ומצאו חולה בביתו. ביתו היה מלוכלך ביותר. רבי עקיבא ראש הישיבה הגדולה בתולדות עם ישראל, שמנתה עשרים וארבע אלץ תלמידים, מי שהיה מטייל בפרדס בלי פגע ושלט בכל התורה כולה, לא ביקש לקרוא לפועל שיבוא לנקות (אם היה עושה כן, מיד היו קופצים הכל לעשות בקשת גדול הדור), אלא הוא בעצמו הפשיל את שרווליו, טרח, יגע וניקה את ביתו של התלמיד. הוא החליף את מצעיו, רחצו והלבישו בגדים נקיים. עד שאותו החולה אמר: רבי, החייתני. אלמלא עשה רבי עקיבא כן מי יודע אם היה החולה חי. יצא רבי עקיבא ודרש: כל מי שאינו מבקר חולים כאילו שופך דמים.

בעל מעם לועז‘ אומר: צריך אדם לעזור לחולה בגופו, בממונו ובנפשו: בממונו - אם צריך רפואה ישלם ויביא לו רפואה. בגופו - לרבץ ולנקות לפניו. בנפשו - להתפלל על החולה. וסימנך: ”אשר מגן צריך בידך“ - ממון, גוף נפש (עייש חלק א‘ עמוד שמ“ח).