כפיר ברוך מבורך דדון

מפרשת השבוע – שמח בחלקו

בהפטרת השבת מסופר על אלישע הנביא שהיה מגיע אל העיר שונם, ושם אשה גדולה במידת החסד, שהייתה שמחה להכניס אורחים, והיא נותנת לו לאכול לחם, ובכל פעם שהיה מגיע לשם, היה עובר לביתה לאכול. האשה הגדולה הזו פונה לבעלה ומבקשת ממנו רשות לעשות לאלישע הנביא עליית קיר קטנה, ושם לשים לו מטה שלחן כסא ומנורה, וכשיבא אליהם יסור שמה. וכן היה, הם בונים לכבודו של הנביא עליית קיר קטנה.

ויש להקשות מדוע האשה מגישה רק לחם לאיש האלוקים, ולא שאר מאכלים ומעדנים, ובנוסף מדוע היא מבקשת לבנות רק עליית קיר "קטנה" ולא גדולה, ומדוע מניחה באותה עליית קיר כלים מינימליים כגון, מטה שלחן כסא ומנורה, ולא הניחה כלי פאר והדר?

ויש לבאר בס"ד, שאלישע הנביא היה מסתפק במועט, ודי היה לו באכילת לחם, וזה השביעו, וכמו כן הוא הסתפק בדירת מגורים כעליית גג קטנה, המכילה כלי בית מינימליים, ודי היה לו בזה. (וראה עוד בזה בספר מעם לועז מלכים ב' פרק ד' פסוק י').

וכך הייתה דרכם של כל חכמי הדורות, להסתפק במועט ולשמוח בחלקם, וכפי שמספרים על אחת מנכדות הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל, שהביאה לו במתנה "שלט", ועליו התנוסס "משפחת ליפקוביץ", על מנת לתלותו בדלת הכניסה. הרב סירב לתלות את השלט בטענה, שאם יתלה את השלט על הדלת, יבא משהו ויאמר, שלט יפה על דלת דהויה ושחוקה, ויציעו לו לצבוע את הדלת, וכשיצבע את הדלת, יבואו ויאמרו, דלת צבועה יפה, מוקפת במשקופים דהויים וקלופים מצבע, ואז נצבע את המשקופים, וגם אז יבא משהו ויטען, דלת יפה שכזו, שוכנת בבית עם כתלים שצבעם מטה ליפול, ואז נצבע גם את הבית, וגם אז יאמרו, כיצד בית צבוע כה יפה, יכול להסתדר עם ריהוט כה ישן ורעוע, ואז נחליף את הריהוט, ויבואו גם אז אנשים ויטענו, שלבית כה יפה, צריך גם וילונות, ואם נשים וילונות יטענו שצריך להחליף גם את הריצוף, ואני מעדיף להספק במועט במה שיש לי, בדירה פשוטה וצנועה.... (ע"פ ספר כתב אמת עמ' קפ"ז).

זו הייתה גדולתם של גדולי ישראל, והלוואי ונזכה לדבוק במידותיהם!

שבת שלום וחג שמח

הרב כפיר ברוך מבורך דדון