מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - - והצנע לכת בדרכי ה‘

”וישמע ראובן ויצלהו מידם ויאמר לא נכנו נפש. ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אתו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו למען הציל אתו מידם להשיבו אל אביו“.

רש“י הסביר בראשית רבה : ”‘למען הציל אותו‘ - רוח הקודש מעידה על ראובן שלא אמר זאת אלא להציל אותו, שיבוא הוא ויעלנו משם. אמר: אני בכור וגדול שבכולם, לא יתלה הסירחון אלא בי.

במדרש רות רבה (ה‘, ו‘) נאמר על ראובן: ”א“ר יצחק בר מריון: בא הכתוב ללמדך, שאם אדם עושה מצוה - יעשנה בלבב שלם. שאילו היה ראובן יודע שהקב“ה מכתיב עליו: ’וישמע ראובן ויצלהו מידם‘, בכתפו היה מוליכו אצל אביו. ואילו היה יודע אהרן שהקב“ה מכתיב עליו: ’הנה הוא יוצא לקראתך‘, בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו. ואילו היה יודע בועז שהקב“ה מכתיב עליו: ’ויצבוט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר‘, עגלות מפוטמות היה מאכילה“.

כבר הקשינו: האם ראובן, אהרן ובועז, צדיקי עולם, לא עשו את מעשיהם ”בלבב שלם“? האם הם עשו את אשר עשו בשביל הפרסום?!

אלא, הפשט הוא שלכל אחד הייתה סיבה פרטית: ראובן הסתיר את תוכניתו, כדי שהאחים לא ימנעו ממנו להציל את יוסף; אהרן לא רצה שיצא קול שבא משה, שמא יזכרו את מעשיו הקודמים, שהרג את המצרי, והרי פרעה ביקש להמיתו; ובועז התייחס באופן מיוחד לרות, כדי שלא תתבזה בעיני הקוצרים.

עוד יש לבאר: אילו ראובן היה נושא את יוסף על כתפיו, אילו אהרן היה יוצא בתופים ובמחולות ואילו בועז היה מאכיל את רות פטומות, היו עלולים להתערב בהרגשתם גם שמץ של גאווה והנאה בעולם הזה, מכך שפעלו גדולות וטובות. דבר זה פוגם ב‘לשם שמים‘ שלהם. על כן נמנעו ולא הגדילו עשות. ראובן הצטנע בהצלה שקטה; אהרן עשה בשמחה ובטוב לבב, אך ללא תופים ומחולות, ועם זאת הרגיש משה את שמחתו כי ”כמים הפנים לפנים כן לב באדם לאדם“; ובועז חשב שטוב להרגיל את הגיורת לצניעות, כי העיקר (משלי ז“ך): ”טוב פת חרבה ושלו בה, מבית מלא זבחי ריב“.

הרי שהיו סיבות טובות לאותם שלושה צדיקים לפעול כפי שפעלו. מכאן שאכן הם פעלו לשם שמים, וגם הצטנעותם הייתה לשם שמים; אלא שהמדרש לומד מהם את ערכה של המצוה ואת חשיבותה - גם אם במקרים המסוימים הללו לא היה ראוי להרבות בפרסום ובהגדלת המעשה.

מכל מקום לימדה אותנו התורה לעשות את כל מעשינו לשם שמים, בלי שום פנייה אישית, ללא פרסום רועש, בבחינת: ”והצנע לכם עם ה‘ אלוקיך“. ויהי רצון שכל אשר נעשה יהיה כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו.

פרפראות - חכמתו של יוסף

”וישראל אהב את יוסף מכל בני כי בן זקנים הוא לו“.

אונקלוס מתרגם את המושג ’בן זקונים‘ מלשון חכמה: ”וישראל רחים ית יוסף מכל בנוהי ארי בר חכים הוא ליה ועבד ליה כתונא דפסי“. יעקב הספיק ללמד את יוסף את כל תורתו שלמד במשך ארבע עשרה שנה בבית המדרש של שם ועבר כשהיה בדרכו לחרן.

לכאורה קשה: הרי יעקב אבינו היה בן ס“ג שנים כשיצא בשליחות אמו. בגיל זה כבר מיושב בדעתו וחכמתו מרובה, ועם זאת הוא למד ארבע עשרה שנה תמימות, במשך יומם ולילה, את כל התורה כולה. אם כן, כיצד הצליח ללמד את יוסף בנו במשך זמן כל כך קצר. מגיל י“ג שנים ועד י“ז שנים, את כל מה שהוא למד במשך ארבע עשרה שנים?

למדנו מכאן, שחכמתו של יוסף הייתה כל כך גדולה שהצליח להביו מהר ולקנות קניין שלם ובמשך זמן קצר את כל מה שאביו לימדו. אכן ”בר חכים הוא ליה“, כדברי המתרגם.

המצוות והמעשים לשומרו שמירה מעולה.