חנוכת המזבח

מפרשת השבוע – חנוכת המזבח

בבניין בית המקדש השני, כאשר סיימו לבנות את המזבח, ערכו עצים על גביו, והניחו את בשר הקרבנות על העצים, אך אש הקודש הייתה חסרה, אש שהייתה יורדת מן השמים. עזרא הסופר ויחד עמו זרובבל וכל שאר ראשי הגולה החלו להתפלל על אותה אש קודש, למען תמצא. כי הלא אסור להקריב אש זרה. ולאחר שהתפללו תפילה ארוכה, זקן אחד מן הכהנים שהיו שם, נזכר שירמיה הנביא החביא את האש הקדושה כשיצאו העם לגלות, ונזכר במקום המחבוא. הזקן יצא מחוץ למחנה, וראה תחת החומה בור אחד, ואבן גדולה עליה טוחה בטיט של סיד, נתצו את הטיח, וגללו את האבן מעל פי הבור ומצאו מים עבים כשמן ודבש, ובאו לעזרא הסופר לומר לו את דבר הפלא, ועזרא הזהיר את הכהנים לרדת אל הבור ולקחת מן המים בחפנים, ואיש זר לא יגע בו, כי האש קדושה, ובאו הכהנים והביאו את המים, וזרקום על גבי המזבח, ומיד החלה האש לבעור עד שנסו הכהנים מהבית, ונותרה האש רק על המזבח ונשארה שם עד הגלות השנייה (יוסיפון פרק ג').

הנס הזה שוב חזר על עצמו, כאשר באו יהודה המכבי ואנשיו לירושלים, ומצאו את מזבח הקודש טמא מחמת קרבנות משוקצים שהקריבו על גביו היונים לשם עבודה זרה. החשמונאים הוצרכו לגנוז את אבני המזבח, ולהקים במקומו מזבח חדש מאבנים שלא הונף עליהם ברזל. ולאחר שטיהרו את המזבח וחנכו אותו, לא מצאו אש קודש, התפללו לה' ויצאה אש מן האבן אשר על המזבח, ונתנו עצים עליו. וכך נותרה האש עד הגלות. (ילקוט הפלאות עמ' 128 בשם ספר יוחסין). ונס זה היה נחוץ לנס פך השמן שבחנוכה, שהרי הדלקת המנורה נעשתה ע"י אש שנלקחה מהאש שעל גבי המזבח (יומא מה:).

מעשה הנס מרומז בסוף הפטרת חנוכה: "מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור והוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה" (זכריה פרק ד' פסוק ז'), "הר" רמז לבית המקדש שנקרא בשם הר (פסחים פח.), "הגדול" רמז למזבח שנקרא בשם גדול (בראשית רבה פרשה ל"ד סימן ט'), "לפני זרובבל", כשיבואו להחזיר את האש על גבי המזבח, ויצטרכו לצאת מן ירושלים אל תחת החומה אל המישור, להוציא את האבן, מעל פי הבור, ולהניח את המים הללו, על גבי המזבח, וכל העם יאמרו דברי תשואות על הנס הזה וכפל הנביא פעמיים "חן חן לה", לרמז על הנס הזה שיחזור על עצמו גם בנס חנוכה.

נס זה של הוצאת האש, הוא גם רמז לכל יהודי, אע"פ שהינו רחוק מתורה ומצוות, עדיין האש מצויה וחבויה בתוכו, ואפילו אם לא נראית בגלוי, רק צריך "להוציא את האבן הראשה", דהיינו להוציא את כל האבנים והמחסומים הנמצאים בראשו, ומיד יידלק הניצוץ היהודי, שמדליק את המזבח ואת המנורה. "ותשואות חן חן לה", ומיד תראה כמה תשואות וכמה חן ויופי יש ביהודי הזה.

ואת ימי האורים, נחוג בשמחה ובשירים.

שבת שלום

הרב כפיר ברוך מבורך דדון