התחשבות בזולת

מפרשת השבוע – התחשבות בזולת

מספרים על רבי ישראל מסלנט זצ"ל, שבעת מחלתו העמידו לפניו אדם, שיעמוד לצדו לשמשו. ביום האחרון לחייו, נכנס רבי ישראל בשיחה עם אותו האיש, והסביר לו שהבריות מפחדים לשהות לבד עם נפטר, אך הפחד הזה הוא פחד שווא, כי המת איננו יכול להזיק מאומה. כעבור שעות אחדות נפטר רבי ישראל, ושום איש לא היה בחדרו מלבד אותו משמש, והתברר למפרע שזו הייתה כוונת שיחתו. ברגעים אחרונים אלה, כאשר הרגיש רבי ישראל ששעתו קרבה, הוא עסק במחשבות נעלות בענייני תשובה, ומחשבות עם קונו, ובכל זאת לא נמנע באותו זמן מלדאוג לטובת משמשו, שמא בעת פטירתו ייבהל ויצטער, ועל כן בעוד דעתו הייתה צלולה, הסביר לו שאין כל חשש להישאר עם המת, בכדי להפיג פחדו וסבלו. כך נזהר הרב בכבוד הבריות ונזהר להתחשב בזולת אפילו בשעה שעמד להפטר מן העולם. (תנועת המוסר ח"א עמ' 376, בשם הראי"ה קוק זצ"ל).

ועל פי מעשה זה נוכל להבין דבר מה מן פרשת השבוע וההפטרה:

כאשר יעקב אבינו הולך להפטר מן העולם, הוא פונה אל יוסף בצוואתו ואומר: "הנה אנכי מת בקברי וכ"ו, שמה תקברני" (בראשית פרק נ' פסוק ה'), ואילו בהפטרת השבת כאשר קרבים ימי דוד המלך למות, הוא משתמש בלשון עדינה בצוואתו ואומר: "אנכי הולך בדרך כל הארץ, וחזקת והיית לאיש" (מלכים א' פרק ב' פסוק ב'), ומה טעם לשינוי הלשון?

בפשט הדברים יש לומר שיעקב השתמש בלשון "מת", כיון שחשש שמא יעשו את קברו כעבודה זרה, ועל כן בקש שלא להיקבר במצרים (כמבואר במדרש בראשית רבה פרשה צ"ו), ומטעם זה גם השתמש בלשון "מת", כאילו היה כאחד האדם, ולא כאיזה אליל שמחשיבים אותו המצרים בתפלותם כאַל מוות. אך לדוד המלך לא היה טעם שכזה, כי לא החשיבוהו כאליל וכעבודה זרה.

אך עוד יש לומר, שדוד המלך ידע שבנו שלמה, היושב על כסאו, בן י"ב שנים היה באותה העת (ראה רש"י ורד"ק מלכים א' פרק ג' פסוק ה'), ועדיין לא טעם טעמה של אבלות מהי, שהרי הינו צעיר לימים, ובתחילת דרכו, ואם היה דוד המלך אביו, פונה אליו בלשון "הנה אנכי מת", היה יכול שלמה המלך להיבהל והיה נבעת מן הדבר. ועל כן התחשב ברגשותיו דוד המלך ופנה אליו בלשון עדינה. מה שאין כן יוסף שכבר הרגיש בפטירת אמו רחל, ועבר צרת שעבוד במצרים, הדבר לא כל כך יבהילו, ועל כן יעקב אבינו דיבר עמו בלשון גלויה וברורה.

ראו עד כמה מעלת ההתחשבות בזולת.....

שבת שלום

הרב כפיר ברוך מבורך דדון