והיה ביום ההוא, יחבוט ה‘

מעניין הנביא - ישעיה כ“ז

והיה ביום ההוא, יחבוט ה‘, מדמה במליצתו את ישראל אל התבואה, את העכו“ם אשר הם גולים בניהם מדמה אל הקש המוץ והפסולת, ובעת שירצה לקבץ נדחי ישראל יהיה צריך תחילה להפריד את ישראל מן העכו“ם אשר הם מעורבים בתוכם, כמו שהחיטה והדגן מעורבים עם המוץ והקש, ודמה זה כמי שחובט את תבואתו שעי“ז תצא התבואה ואת המוץ והקש יישא הרוח וכן יפריד את ישראל לבדנה והעכו“ם יכלו כמוץ יסוער מגורן, והחבטה הזאת תהיה משבולת הנהר ששם מדינות אשור עד נחל מצרים, ששם ישראל בארץ שבים כמ“ש בפסוק שאח“ז, ואחרי החבטה הזאת שיכלו העכו“ם עדיין הגרגירי החיטה ודגן מפוזרים אחד בעיר ושניים במשפחה, וכדי לקבצם אחד אל אחד אומר ואתם תלקטו לאחד אחד, שכל משפחה ומשפחה יתאספו איש אל אחיו ואח“כ יתקע בשופר גדול, ויהיה הקיבוץ הכללי, וקרא אותם שבארץ אשור אובדים כי נשכח מקומם ומציאותם עד קץ, ואותם שבארץ מצרים הם רק נידחים. (מלבי"ם)