”מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו“

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - מסירות נפש מצילה מן הקטרוג

”מה תצעק אלי ד

בר אל בני ישראל ויסעו“.

”למדנו שהיה משה עומד ומתפלל. אמר לו הקב“ה: לא עת עתה להאריך בתפילה שישראל נתונין בצרה. דבר אחר מה תצעק אלי - עלי הדבר תלוי ולא עליך“ (רש“י)

לכאורה צריכים דברי רש“י ביאור: משה ועם ישראל נמצאים במצב קשה, הים לפניהם, מצרים נוסע אחריהם - הן כפשוטו, חיל פרעה מתקרב אליהם, והן כמדרשו (שמות רבה פרשה כ“א, ז‘), ששרו של מצרים מקטרג על עם ישראל: ”הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה“ [אמנם אין כאן מקום להשוואה, כי ישראל אנוסים ואילו המצרים עבדו עבודה זרה מרצון; אך בכל זאת ראה שרו של מצרים לקטרג, שכן לדעתו אין ישראל ראויים לנס כה גדול]. ועוד, עם ישראל בעצמם מעוררים קטרוג על עצמם, שהרי הם נחלקים לארבע כיתות (כמובא בתרגום יונתן): אחת אומרת, נקפוץ לים; אחת אומרת, נשובה מצרימה; אחת אומרת, נילחם במצרים; ואחת אומרת, נצעק אל ה‘. במצב קשה ומסובך שכזה, האם לא היה מקום לתפילתו של משה?!

אמנם לפי פירושי התרגומים על הפסוק אין מקום לקושיה, שהרי אונקלוס תרגם: ”קיבלתי כבר את תפילתך“; ויונתן בן עוזיאל תרגם: ”ישראל כבר קדמוך בתפילתם“. אך לפי רש“י תמוה הדבר: מדוע ביאר רש“י שאמר לו ה‘ למשה שלא להתפלל? הלא אין שעה טובה יותר לתפילה מאשר זו!

לפי פשט דברי רש“י יש לומר, שאין הקב“ה מבקש ממשה שלא יתפלל כלל, אלא שלא יאריך בתפילתו. אך יש להסביר גם באופן אחר (ראה באוה“ח הקדוש).

הנה הקב“ה אמר למשה: ”דבר אל בני ישראל ויסעו“ - דהיינו: שלא יקפצו לים ויטבעו, כדברי הכת הראשונה, אלא עליהם להיכנס לים כדי שייעשה להם נס ויעברו בים. הדרישה היא, אפוא, שייכנסו לים במסירות נפש. לוּ יעשו ישראל כך, אז כאשר יקטרג שרו של מצרים, יוכל ה‘ לענות לו: ”וכי אין ישראל ראויים להיגאל?! ראה אותם נכנסים לתוך הים! היכן יש בעולם מסירות נפש שכזאת?!

זו כוונת רש“י בפירושו את דברי ה‘: ”לא עת עתה להאריך בתפילה“. תפילה לבד אין די בה כדי לבטל את הקטרוג; נדרשת גם מסירות נפש של עם ישראל.

לאור זאת יובן מדוע ציווה ה‘ את בני ישראל לפני מכת בכורות: ”ויקחו להם איש שה לבית אבות“. כיון שלא היו ביד ישראל מצוות להתעסק בהן על מנת שיהיו ראויים להיגאל, אמר להם הקב“ה: ”משכו וקחו לכם“. וכלשון רש“י: ”משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצוה“, כדי שתהא בידם מצוה זו, שיש בה גם מסירות נפש של הקרבת אלוקי מצרים בפרהסיה, כלשון הפסוק: ”והיה הדם לכם לאות על הבתים“.

ומכאן מסר לדורות: כאשר יש קטרוג, חלילה, על עם ישראל, לא תועיל התפילה לבד, אלא יש צורך גם במסירת נפש על קיום המצוות שהקטרוג יוסר.

פרפראות - כי בר“ח העם

”ויגד למלך מצרים כי ברח העם ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו“.

כאשר יצאו ישראל ממצרים, באו יועצי פרעה והסיתו אותו לרדוף אחריהם. מבאר הרב חיד“א ע“ה, שהמלך ’ברח‘ בגימטרייה - רד“ו. וכך אמרו המצרים לפרעה: מדוע שילחת את בני ישראל בטרם עת? והרי לא השלימו את ארבע מאות שנות העבדות אשר נגזרו עליהם, אלא עבדו ’בר“ח‘ שנים בלבד! משום כך ציווה פרעה לרדוף אחרי ישראל, כדי שישלימו את שנות השעבוד אשר נגזרו עליהם.

חז“ל ביארו, כי קושי השעבוד הוא שהשלים לעם ישראל את מניין ארבע מאות השנים. דבר זה מרומז בפסוק: ”כי שלחנו את ישראל מעבדנו“ - דהיינו: ”שילחנו את ישראל“ לפני תום ארבע מאות שנה מפני ”עבדנו“ - מפני שהעבדנו אותם בעבודה קשה יותר מכפי שנגזר עליהם, וקושי השעבוד השלים את מספר השנים.