מפרשת השבוע – צער הבדידות

מפרשת השבוע – צער הבדידות

אחד הצדיקים הקבורים במרוקו, הוא הצדיק "רבי יחייא לחלו זי"ע, ומקום קבורתו בעיר "קצאר שׂוק" שבמחוז תאפיללת. צדיק זה היה שד"ר שהגיע מארץ ישראל למרוקו, וכשמו כן היה "רבי יחייא לחלו", שפירושו "רבי יחייא המתוק", כי דבריו היו נעימים ומתוקים והליכותיו והנהגותיו היו בקודש. והוא דן את ישראל במרוקו, ומקום קברו הוא מקום עליה לרבים הפוקדים את ציונו, וזוכים ונושעים בכח תפילותיהם. (והאריך לספר אודות סיבת פטירתו, רבי יוסף בן נאים זצ"ל, בספרו מלכי רבנן עמ' ס"ב).

ליד ציונו של הצדיק, רבי יחייא לחלו, טמון הצדיק "מול סדרא", שפירושו, "אדון השׂדרה", והאגדה מספרת שכאשר היו עולים להשתטח על ציונו של רבי יחייא לחלו, לא ידעו על קיום ציונו של צדיק נוסף, ולא ראו דבר, הצדיק בא לחכמי העיר בחלום הלילה ואמר להם: "מדוע אתם עוברים עלי ידי בשׂדרה ואינכם פוקדים את ציוני?", ומאז באו חכמי העיר והעמידו מצבה על קבורתו, ובאים ופוקדים את מקום שני הצדיקים. וזכותם תגן עלינו.

וללמדנו שאף הצדיקים שמחים שבאים לפקדם, ושמחים שדעת הבריות עליהם.

ואם צדיקים כך, על אחת כמה וכמה בני אדם חיים, ברגע שחשים תחושת בדידות, מיד חייהם אינם חיים, וכלשון חז"ל, "או חברותא או מיתותא" (תענית כג.), ולהיפך, כאשר אדם חי מסובב בידידים ורעים, הוא מרגיש שמח ומאושר עלי אדמות.

הפטרת השבת פותחת בפסוק "בשנת מות המלך עוזיהו" (ישעיה פרק ו' פסוק א'), ורבותינו דורשים, עוזיהו לא מת ממש אלא נצטרע (שמות רבה פרשה א' סימן ל"ד), ומצורע חשוב כמת (נדרים סד:). ועל כן נכתב מותו. ולכאורה מדוע המצורע חשוב כמת?

התשובה לדבר, הנה המצורע אומנם חי, ויכול לתפקד מבחינה גשמית ושכלית, אך הקושי היחידי שיש לו הוא צער הבדידות בעת שיושב בדד ואיננו יכול להתערבב עם שאר בני אדם מחמת הצרעת, אותו צער נחשב כצער מיתה.

וכותב בספר בכור שור על התורה (פרשת מצורע פרק י"ד), שמטעם זה לאחר שנרפא המצורע מצרעתו, הוא מביא בטהרתו ציפור, כיון שנחשב כציפור בודד על גג, ועתה הותר לבא עם בני אדם, וכמו ציפור שהיתה קשורה, ועתה משולחת על פני השדה. ע"כ.

ומעין זה אירע עם עוזיהו המלך לאחר שקיבל צרעת. הוא ישב בבית החופשית (מלכים ב' פרק ט"ו פסוק ה'), ופרש"י, עשה לו בית בבית הקברות שעליו נאמר "במתים חופשי". והוסיף לבאר הרלב"ג (שם), שהואיל ונצטרע, הוצרך לשבת מחוץ למחנה, והיה נקראת בית המצורע , "בית החופשית, לפי שהמצורע אין לו עסק עם בני אדם, והוא חופשי מעסקים ומלאכות (וכן הוא בפרש"י להוריות י.). צער כזה למלך לרדת מגדולתו ולהיות מופרש מבני אדם, הוא כצער מיתה.

ומכאן נלמד להחיות מתים, אותם בודדים, להחיות אותם במילה טובה, בסבר פנים יפות בעזרה לזולת. כאיש אחד בלב אחד!

שבת שלום