”וישלח את נערי בני ישראל“

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - מעלת נערי י

שראל - ”וישלח את נערי בני ישראל“.

”מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים, ולא גילה להם על מה כינסן. ונכנס אצל כל אחד ואחד, ואמר להם: כתבו לי תורת רבכם. נתן הקב“ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולם לדעה אחת וכתבו לו:... ’וישלח את זאטוטי בני ישראל‘, ’ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו‘“ (מגילה ט.).

בגמרא מבואר, כי ה‘ יתברך נתן בלב כולם עצה אחת לשנות כמה וכמה פסוקים שעלולים להיות ’בעייתיים‘ בעיני תלמי המלך. לכן לא כתבו: ”בראשית ברא אלוקים“. אלא ”אלוקים ברא בראשית“. הטעם הוא כפי שהסביר רש“י: ”‘אלוקים ברא בראשית את השמים ואת הארץ‘ - שלא יאמר ’בראשית‘ שם הוא, ושתי רשויות הן, וראשון ברא את השני“. אלא שאם כך הוא, הרי שיש לשאול: אם יש מקום לטעות בפסוק זה והוצרכו חכמי ישראל לשנות, מדוע לא כתב הקב“ה מלכתחילה כפי שכתבו חכמים?

אלא אמר הקב“ה: אין מקום לטעות בכך שהתורה פתחה במילה ”בראשית“. כבר חז“ל מלמדים אותנו לדרוש פסוק זה: ’ב ראשית‘, בשביל שתי ’ראשית‘, בשביל ישראל שנקראו ראשית: ”ראשית תבואתה“, ובשביל התורה שנקראת ראשית: ”ראשית דרכו“. בשביל ב‘ ראשית הללו נבראו השמים והארץ, ודבר זה נרמז בפסוק הראשון. מעתה, אם אומות העולם אינן רוצות להבין זאת, ורוצות לטעות - שיטעו! אך החכמים שינו לתלמי המלך כדי שלא ילגלג על התורה הקדושה.

גם כך הפוסקים שבפרשתנו: ”וישלח את נערי ישראל“ ”ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו“ שינו וכתבו לו זאטוטי בני ישראל. והטעם ששינו כפי שמסביר רש“י, הוא: ”ואל זאטוטי בני ישראל - לשון חשיבות; אבל ’נערי‘ לשון קטנות, ויאמר גרועים שלכם שלחתם לקבל פני שכינה“. גם בזה יש לשאול: אם אמנם הנערים הם ”גרועים שלכם“, מדוע לא שלח משה רבינו את גדולי ישראל לקבל פני שכינה?

בעניין זה חלוקים ישראל ואומות העולם. לאומות העולם אין עניין בנערים. לשיטתם, עבודת הא-ל היא עניין למבוגרים בלבד. לכן מציע פרעה למשה ולאהרן: ”לכו נא הגברים“ - לילדים אין מה לעשות בבית ה‘. אבל אצלנו: ”בנערינו ובזקנינו“. אדרבה, נערינו הולכים לפני זקנינו! יש מקום רב לילדים הקטנים בעבודת ה‘.

אמרו חז“ל: תינוק שפותח את פיו לדבר, אביו מלמדו תורה. הטעם הוא שגם תינוק בן יומו השומע דברי קדושה - מושפעת נשמתו מכך ונטהרת. כן מצינו במשנה, המתארת את רבי יהושע בן חנינה: ”אשרי יולדתו“; ופירש רש“י בשם הירושלמי: ”שכל הימים שעיברתו אמו הייתה מחזרת בכל יום על כל בתי מדרשות שהיו בעיר ואומרת להם: בבקשה מכם, בקשו רחמים על העובר הזה שיהיה חכם“.

כן מצינו במצות ”הקהל“: ”הקהל את העם האנשים הנשים והטף“ - מקום חשוב תופס הטף במעמד. כך היה במתן תורה. על ילדי ישראל אומר דוד המלך ע“ה: ”מפי עוללים ויונקים יסדת עוז להשבית אויב ומתנקם“. בזכותם ניתנה תורה לישראל, משום שהם הערבים הטובים ביותר לפני הבורא יתעלה ויתברך שמו, כאמור במדרש: ”בשעה שביקב הקב“ה ליתן את התורה לישראל אמר להם: תנו לי ערב שתקיימו אותה. אמרו לו: אברהם יצחק ויעקב יהיו ערבים. אמר להם: אבותיכם בעצמם צריכים ערבים. אמרו לו: בנינו יהיו ערבים - מיד קבל הקב“ה“.

ואכן, משה רבינו מחפש דווקא את החשובים והמעולים שבבני ישראל כדי לקבל פני שכינה. לכן הוא שולח את הצעירים: ”וישלח את נערי בני ישראל“? אבל תלמי המלך וחכמי יוון לא יבינו את עומק העניין. הם יחשבו שכדי לדבל פני שכינה צריך להיות דווקא זקן, צדיק וחסיד. לכן נאלצו החכמים לשנות הפסוק עבורם. אולם למען האמת, אצל עם ישראל מי שעתיד להיות צדיק וחסיד כאשר יגדל כבר עתה הוא חשוב מובחר. וכן כאשר נערי ישראל זבחו שלמים, דם זבחיהם נחצה ע“י מלאך משמים ובזמן שזרק משה את הדם ואמרו ”נעשה ונשמע“. נכנסו אבותינו בברית קבלת התורה.