”ויהיו הכרבים פרשי כנפים למעלה"

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - מעלת חינוך הילדים לתורה

”ויהיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת ופניהם איש אל אחיו אל הכפרת יהיו פני הכרבים ונתת את הכפרת על הארן מלמעלה...“.

”לא ידעתי למה נכפל, שהרי כבר נאמר ’ונתת אל הארון את העדות“. ויש לומר, שבא ללמוד שבעודו ארון לבדו בלא כפורת יתן תחילה העדות לתוכו, ואח“כ יתן את הכפורת עליו“ (רש“י)

בדברים אלו יש רמז גדול לחינוכם של ילדי ישראל. שכן על הכפורת היו שני כרובים, והיו פניהם כפני תינוק (מלשון ”כרביא“ - כתינוק). ויש להבין: מה טעם מצאה התורה בכך שיהיו פני תינוקות על ארון העדות? אלא התורה באה ללמדנו דרך בחינוך הבנים. כבר בהיותם תינוקות רכים צריך לחנכם לילך בדרך התורה, מפני שרק כך יגדלו לתפארת עם ישראל. ”מפי עוללים ויונקים יסדת עוז“. ולמרות שהעדות כבר ניתנה בתוך הארון בכל אופן אנו צריכים להחשיב ולהוקיר את תורתם של הילדים. אם לא נחנך אותם ונוקיר את תורתם כבר מגיל צעיר, כאשר יזקינו ייאמר עליהם: ”זקנים משער שבתו“, וממילא לא יתקיים המשך הכתוב: ”ונערים ממשתה נגינתם“. על כן חזרה התורה והזכירה את הכפורת עם שני הכרובים כאשר דיברה על ניתנת התורה בתוך הארון.

אחת השאלות המרכזיות המעסיקות אותנו בחינוך ילדי ישראל, היא: כיצד ובאלו כלים עלינו לחנך.

הגמרא מספרת לנו מה עשה רבי חייא כדי של תשתכח תורה מישראל: זרע רעי פשתן, קלע מהפשתן חבלים, הכין רשתות ומכמורת, צד צביים, שחטם (והאכיל בשרם לעניים), ומעורותיהם התקין קלף לכתיבה, עשה מהקלף מגילות, וכתב עליהן חמישה חומשי תורה. לימד חמישה ילדים חמישה חומשי תורה, ושישה ילדים לימד שישה סדרי משנה. כאשר כל ילד היה בקי בחומש אחד, ביקש שהאחד ילמד את רעהו, וכך עשה בשישה סדרי המשנה. הלך לעיר אחרת, ושוב לימד חמישה ושישה ילדים. כך היה עושה רבי חייא כדי שלא תשתכח תורה מישראל.

אמר עליו רבינו הקדוש: ”כמה גדולים מעשי חייא!“ ושואלים המפרשים (המהרש“א שם ועוד): האמנם רבי חייא הגדול, התנא הקדוש, שהוא ובניו דומים לאברהם יצחק ויעקב, צריך להפסיד את זמנו בזריעה, בהתקנת עורות ובכתיבה? הרי יכול היה למסור עבודות אלו לאחרים, והוא היה מקדיש את זמנו להוראת התורה לילדי ישראל. בוודא בדרך זו היה פועל יותר שלא תשתכח תורה מישראל!

אלא צריך להקדים ולומר, שהתקופה בה פעל רבי חייא הייתה תקופה קשה לעם ישראל. לא היו מספיק מלמדי תורה. על כן נאלץ רבי חייא לעבור מיישוב ליישוב וללמד תורה בעצמו. חשב רבי חייא: אם אלמַּד תורה לתלמידים ואלך ממקום למקום אחר, ישכחו הראשונים את אשר לימדתי, ולא תתקיים התורה בידם חלילה. נתן הקב“ה עצה טובה בליבו להתעסק בעשיית בהכנת המגילות מתחילת עשייתן, בקדושה ובטהרה. כך הילדים אשר ילמדו במגילה יחושו בקדושה וטהרה, ילמדו בחשק, יבינו היטב, יזכרו את אשר ילמדו והתורה תתקיים בידם. ואמנם התבטל רבי חייא מלימודו לשם כך, אך לפעמים ביטולה הוא קיומה.

במעשיו הגדולים סלל לנו רבי חייא את הדרך החינוכית, והורה לנו כיצד מלמדים את כלל ילדי ישראל. אין להסתפק בלימוד ל‘מצויינים‘, או ל‘מיוחסים‘ בלבד. כל מי שנושא בעול החינוך צריך להכין תשתית יסודית, להכין כלים קדושים ולחנך למידות טובות ולצדקה, כדי שלא תשתכח תורה מישראל.

פרפראות - ההכנה להשראת השכינה - ”ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם“.

ידועים דברי האלשיך הקדוש על פסוק זה: ”בתוכו“ לא נאמר, אלא “בתוכם“ -בתוכו של כל אחד ואחד. אם נתבונן בפסוק נראה, שקודם כל נאמר: ”ועשו“, ומתוך כך ” - ושכנתי“. כלומר לאחר שתתאמצו ותשתדלו מלמטה, אשרה עליכם את שכינתי בתוככם ממש, בתוך כל אחד ואחד.