זוהר - תרומה קל"א ע"א

השבת / הפרשה – בזוהר - תרומה קל"א ע"א

אשרי הם עם הקדוש, שאדונם מבקש אותם וקורא אותם לקרבם אליו. אז, עם הקדוש, צריכים להתחבר ולבא לבית הכנסת, וכל מי שמקדים תחילה מתחבר עם השכינה בחיבור אחד, בוא וראה, הראשון ההוא הנמצא בבית הכנסת אשרי חלקו, שהוא עומד במדרגת צדיק אל השכינה. וזה הוא סוד, ומשחרי ימצאונני. זהו עולה במעלה עליונה. ואם תאמר הרי למדנו, בשעה שהקב“ה בא

לבית הכנסת ואינו מוצא שם עשרה, מיד כועס. ואתה אומר, שהאחד ההוא שהקדים, נתחבר בשכינה ונמצא במדרגת צדיק. אלא, בדומה למלך ששלח לכל בני העיר שימצאו עמו ביום פלוני ובמקום פלוני. עד שבני העיר הכינו את עצמם, הקדים אחד ובא למקום ההוא. בין כך ובין כך בא המלך, ומצא שם אדם ההוא שהקדים. אמר לו המלך, פלוני, בני העיר איפה הם. אמר לו, אדוני, אני הקדמתי את עצמי מהם, והרי הם באים אחרי לפקודת המלך. אז, היה טוב בעיני המלך, וישב שם עמו, ודיבר עמו, ונעשה אהובו של המלך. בין כך ובין כך, באו כל בני העיר ונתרצה המלך עמהם ושלח אותם לשלום. אבל אם אילו בני העיר לא היו באים, ואחד לא הקדים לדבר לפני המלך, ולהיראות בשבילם, ולומר שכולם באים, מיד היה כועס ונרגז המלך. אף כאן, כיון שאחד הקדים ונמצא בבית הכנסת, והשכינה באה ומוצאת אותו, אז נחשב כאילו כולם נמצאים שם, כי זה מחכם עליהם שם, מיד מתחברת השכינה עמו ויושבים בחיבור אחד ועושה חברות עמו, ומושיבו במדרגת צדיק. ואם אחד לא הקדים ולא נמצא שם, מה כתוב, מדוע באתי ואין איש, ואין עשרה אינו כתוב, אלא ואין איש, דהיינו אחד, שיתחבר עמי להיות אצלי. כמו שאתה אומר איש האלוקים, שפירושו להיות במדרגת צדיק. ולא עוד אלא שעושה היכרות עמו ושואל עליו אם אינו בא יום אחד, כמו שהעמדנו, שכתוב, מי בכם יראי ה‘ שומע בקול עבדו.

פתגם השבוע – רבי מנחם מנדל מקוצק – האדם

כגודל מעלת נשמתו של האדם כן גודל הקליפות החיצוניות המקיפות אותו. משל למה הדבר דומה:

לאבן יקרה, למרגלית, ככל שיקרא האבן, כן תגדל המסגרת ובית האבן בה היא שוכנת.