ונתן אהרן על שני השעירים גורלות

השבת / הפרשה – בזוהר - תצוה קפ"ה ע"א

כתוב ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורל אחד לה‘ וגורל אחד לעזאזל, זה הוא אותה שמחה של אותו מלשין, מפני שהקב“ה יטיל עמו

גורל ומזמין אותו, ולא יודע שאש דולקת מטיל על ראשו ועל העם שלו כמו שאתה אומר כי גחלים אתה חותה על ראשו.

וסימנך אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה כי אם אותי. וכתוב ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב, באותו חלק שנטל והלך לו. ואח“כ כאשר בא המלך העליון לבית המלכה, המלכה תובעת עליה ועל בניה ועל העם מן המלך.

ואפילו בזמן שישראל בגלות ומתפללים תפילות בכל יום, היא עולה ביום זה לפני המלך העליון ותובעת על בניה, ואז נגזרים כל אלו הנקמות שעתיד הקב“ה לעשות עם אדום, ונגזר איך עתיד מלשין זה להיות מועבר מהעולם כמו שאתה אומר בילע המוות לנצח.

וסימנך בזמן הגלות כי נמכרנו אני... כי אין הצר שווה בנזק המלך, כמו שאתה אומר והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול, שהרי השם העליון לא מתקיים בקיומו, וזה הוא בנזק המלך.

ואז והמן נבעת מלפני המלך והמלכה. אז אור הפנים וכל שמחה נמצא, וישראל יוצאים לחירות באותו יום. אז מאותו יום והלאה חירות ושמחה בגלוי לשלוט עליהם, אז צריך לשמוח עמהם. מכאן והלאה כמו שנתנו לו חלק להיפרד מהם, כך גם נותנים לשאר עמים להיפרד מהם למטה.

פתגם השבוע – רבי משה חיים לוצטו – עבודת הבורא

מאין תבוא לנו הדבקות וההתלהטות בנפשותינו אליו יתברך ולתורתו

אם לא נשעה אל גדולתו ורוממותו אשר תוליד בקרבנו הדבקות.