ועשית חשן משפט מעשה חשב

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - שופטי ישראל ומשפטי התורה

”ועשית חשן משפט מעשה חשב כמעשה אפד תעשנו.

”וירכסו את החשן מטבעתיו אל

טבעת האפד בפתיל תכלת להיות על חשב האפד ולא יזח החשן מעל האפד“.

החושן והאפוד היו צריכים להיות צמודים לאהרן הכהן, ולא לזוז ממנו כלל. וצריך להבין: מה החשיבות הגדולה בחושן לבל יזוז כלל מהכהן?

אלא, התורה באה ללמדנו מהי דרך המשפט, שיזהרו שופטי ישראל שלא לסור ממשפטי התורה כלל, וכשם שהחושן המרמז על מערכת המשפט צריך להיות צמוד לכהן, וכמו שכתוב: ”ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחושן המשפט על ליבו בבואו אל הקודש לזיכרון לפני ה‘ תמיד. ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן בבואו לפני ה‘ ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה‘ תמיד.

עוד יש ללמוד מחושן המשפט, כי אל לו לשופט להכיר פנים במשפט, לא לעני ולא לעשיר, לא למכובד ולא לפשוט. כולם צריכים להיות שווים בעיניו, כי המשפט הוא לפני ה‘. על כן צריך ש“לא יזח החושן“ ממנו כלל.

ואכן בתרגום יונתן בן עוזיאל, מבואר כנה חשובה מעלתו של חושן המשפט, וכמה צריך הכהן הגדול הנושא אותו, להקפיד כי כולם יהיו שווים בעיניו. וזה לשונו: ”ותתן בחשן דינא ית אוריא דמנהרין מליהון ומפרסמין טמירן דבית ישראל“ (ונתת בחושן המשפט את האורים המאירים דבריהם ומגלים נסתרות של בית ישראל); ועוד כתב שם: ”וית תומיא דמשלימין בעובדיהון לכהנא רבע דתבע אולפן מן קדם ה‘ בהון דבהון חקיק ומפרש שמא רבא וקדישא דביה אתבריין תלת מאה ועישרתי עלמיא וחקיק ומפרש באבן שתיה, דבה חתם מארי עלמא פום תהומא רבא מן שירוייא. וכן מאן דמדכר ההוא שמא קדישא בשעת אניקי משתיזיב וטמירן מגליין. ויהון על לבא דאהרן בזמן מיעליה קדם ה‘, ויטול אהרן ית דין בני ישראל על לביה קדם ה‘ תדירא“ (ואת התומים שמשלימים במעשיהם לכהן הגדול שדורש תורה מלפני ה‘ בהם, כי בהם חקוק ומפורש השם הגדול והקדוש, שבו נבראו שלוש מאות ועשרה עולמות, וחקוק ומפורש באבן השתייה אשר בה חתם אדון העולם פי התהום הגדול מבראשית. וכל מי שמזכיר השם הקדוש ההוא בשעת צרה ניצל ונסתרות לו, והיו על לב אהרן בבואו לפני ה‘, ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה‘ תמיד).

אהרן הכהן נחשב שליח של כל ישראל, כמו שאומרת הגמרא (יומא י“. קידושין כ“ג:) : ”הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו... שלוחי דידן נינהו“. לכן ניתן ללמוד מהנהגותיו גם לכלל ישראל: אם על הכהן מוטל לוודא שלא תהיה אפליה בין איש ובין רעהו - כל מחויב כל אדם לדאוג להשוות את כולם בעיניו.

פרפראות - שיעור השמן במנורה

”ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד“.

חז“ל אומרים (מנחות פ“ה:) ששיעור השמן בכל נר ונר במנורה היה חצי לוג (כ-180 גרם שמן זית זך). וזו לשון המגן אברהם (או“ח סי‘ תרע“ב סק“ד): ”בשלטי הגיבורים (על המרדכי שבת פ“ב ס“ק ב‘) למד את השיעור לשמן לחצי שעה ממה דאמרינן (עיין בשבת כ“ב: וברש“י שם) חצי לוג שמן למנורה ללילי טבת הארוכים, ע“ש. ובאמת הכל לפי עובי הפתילה“?

וכבר אמרו (מגילה י“ד.) על דבורה הנביאה, שנקראת ”אשת לפידות“ על שהייתה פותלת פתילים למנורה. ויש להבין: מאי מעליותא היא זו?

אלא דבורה הייתה חכמה בכך שידעה לעשות פתילים בהתאם לימי הקיץ והחורף, משום שבקיץ הלילות קצרים, ובחורף הלילות ארוכים, ובחכמת ליבה ידעה להכין פתילות עבות לקיץ, כך שידלקו פחות זמן במשך הלילה, ובחורף הייתה מכינה פתילות דקות על מנת שידלקו זמן ארוך יותר. בצורה זו לא היה הכהן צריך לכבות את הפתילות בבוקר היום שלמחרת, כיון שהן כבו בדיוק בסוף הלילה, בין בקיץ ובין בחורף.