”ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד“

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - סיע

תא דשמיא בקיום המצוות

”ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד“.

”ויעש משה ככל אשר צוה ה‘ אתו כן עשה“.

”ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן“.

המפרשים כבר עמדו על הסתירה שישנה בפסוקים אלו. בתחילה כתוב: ”תקים את משכן אהל מועד“ - משמע שמשה רבינו יקים בעצמו את המשכן; ואילו אחר כך כתוב: ”הוקם המשכן“ - משמע שהוקם מאליו!

עוד הקשו המפרשים על הפסוק: ”ויעש משה ככל אשר... כן עשה“. ויש לתמוה: וכי יעלה על הדעת שמשה רבינו יפר את ציווי ה‘? ומה מעלה בכך ש“ויעש משה ככל אשר ציווה אותו ה‘“? ואמנם כבר ביארנו זאת במקום אחר, אך יש להוסיף בזה.

הנה ציווי בניית המשכן הייתה יום אחד לאחר יום הכיפורים. וסיימו את בנייתו בחנוכה, אך לא הצליחו להעמיד את המשכן, כדברי רש“י: ”‘ויביאו את המשכן אל משה‘ - שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים שאין כח באדם לזוקפן, ומשה העמידו. אמר משה לפני הקב“ה: איך אפשר הקמתו בידי אדם? אמר לו: עסוק אתה בידך נראה כמקימו והוא נזקף מאליו“.

כל קרש וקרש מקרשי המשכן היה באורך כחמש מטר ורוחבו היה כשבעים וחמש סנטימטר. כל קרש היה מצופה כולו בזהב, כך שבאופן טבעי היה כבד מאוד, ”ואין כח באדם לזוקפן“. ואעפ“י שהתאספו הרבה אנשים, הרבה גיבורים לא הצליחו להקימו. בא משה ואמרו לו: משה רבינו, תרמנו, טרחנו ויגענו בבניין המשכן, ואי אפשר להקימו!

משה ניגש אל ה‘, וה‘ עונה לו: אתה לבדך תקים את המשכן. אמר משה לעצמו: איך אוכל אני להקימו? אמנם רז“ל (נדרים ל“ח:) אומרים שמשה היה חכם, גיבור ועשיר, אולם גם הגיבורים שבעם ישראל לא יכלו לזקוף את הקרשים של המשכן. ועוד, מן הסתם באותו יום התאספו רבים מעם ישראל לראות כיצד יוכל משה להקים את המשכן, וביניהם היו גם דתן ואבירם - אנשי המחלוקת אשר באו ללעוג על משה רבינו.

ובכל זאת משה רבינו לא חושש והולך להקים את המשכן לבדו, למרות שבדרך הטבע אי אפשר להקימו, אך אם ה‘ ציווה משה מקיים את הציווי. ולכן נאמר: ”ויעש משה ככל אשר ציווה ה‘ כן עשה“. ונעשה נס וכאשר נגע משה בקרשים הם נעמדו והוקם המשכן מאליו, אז ראו בני ישראל את ”הענן המכסה את המשכן, וכבוד ה‘ מלא את המשכן“, והייתה בשעה זו שמחה גדולה לעם ישראל.

התורה כתבה זאת בצורה מפורשת, כדי ללמדנו מוסר גדול: ”ה‘ יגמור בעדי“. פעמים רבות בא היצר הרע להכביד על האדם ולומר לו כי מצוה זו קשה לקיימה וטורח גדול יש בה, ומסית את האדם ומפתהו כדי שלא לקיים את המצווה. על האדם להתעקש ולקיים את המצווה, ואז הקב“ה מסייע בידו לקיימה.

משום כך אנו אומרים בתפילת ערבית: ”והסר השטן מלפנינו ומאחרינו“. הרבה פירושים נאמרו על כך; אחד מהם הוא: אנו מבקשים, שכאשר אנו באים לקיים מצוה, לא יעמוד השטן מלפנינו כדי לעצור אותנו; וחס ושלום כאשר אנו באים לעבור עבירה שלא יבוא מאחרינו לדחוף אותנו לכך. פירוש נוסף: כאשר בא האדם לקיים מצוה, לא יאמר לו השטן: ”שחל בדרך, ארי ברחובות“, אי אפשר לקיים את המצווה. או כאשר אדם מתגבר ועושה את המצווה, בא השטן ומסיתו להתגאות ואומר: ”אשריך, איזה צדיק אתה! איזה חסיד אתה, שהתגברת על יצרך! על מנת שהאדם יפסיד את שכר המצווה בשל גאוותו. ע“כ אומרים: ”והסר השטן מלפנינו שלא נפסיד המצווה ומאחרינו שלא נתגאה.

למדנו שאף ע“פ שרואה האדם שקשה הדבר לעשותו באופן טבעי, יצפה לרחמי שמים ויפתח ואיתערותא דלתת‘ כדי לגרום לאתראות דלעיל‘. ע“י כך תהיה לו סיעתא דשמיא, ולמרות שלא יסיים את מעשהו מחמת הקושי - יקבל שכר כאילו גמר את המלאכה.

זהו שנאמר: תקים את המשכן - כאילו אתה הקמת, אע“פ שהייתה זאת סיעתא דשמיא.