"החרש היה ליבם"

מפרשת השבוע – "החרש היה ליבם"

חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, והגדול שבהם רבי אלעזר בן ערך, והיה כל כך גדול בתורה, עד שרבו אמר עליו שאם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים, ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם, ורב אלעזר בכף שניה מכריע את כולם (אבות פרק ב' משנה י"ב). וכל זמן שהיה קיים רבן יוחנן בן זכאי, היו יושבים התלמידים לפניו, וכשנפטר הלכו ליבנה, ורבי אלעזר בן ערך הלך עם א

שתו לדיומסת, מקום מים יפים, של מרחצאות ועינוגים, ואויר צח ונווה יפה. המתין לחבריו שיבואו אצלו, ולא באו, כיון שלא באו ביקש לילך אצלם, ולא הניחה לו אשתו, אמרה לו מי צריך ללכת למי, אמר לה הם צריכים לי, אמרה לו, מצודת העכברים מי דרכו לילך אצל מי, העכברים אצל החמת או החמת אצל העכברים, דהיינו העכברים הולכים אל כלי המים, ולא כלי המים בא אל העכברים, וכך חבריך צריכים לבא אליך. ועל כן נשאר שם, עד ששכח את תלמודו. וכשחזר רבי אלעזר, קם לקרוא בספר תורה ובמקום לקרוא "החדש הזה לכם" קרא "החרש היה ליבם", בקשו עליו חבריו רחמים שיחזור לו הלימוד תורה שלמד, בא אליהו הנביא הזכיר והחזיר לו את תלמודו. (קהלת רבה פרשה ז' סימן ז', וגמרא בשבת קמז:, ילקוט שמעוני קהלת תתקע"ג).

ביאורים רבים נאמרו על מעשה זה ע"י חכמי הדורות. ומצאתי בכת"י לאחד מחכמי המערב, שביאר, רבי אלעזר בן ערך חי בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש, והמרכז הרוחני באותה העת היה ביבנה, וכל זמן שהיה רבו, רבן יוחנן בן זכאי חי היו כל התלמידים סביב רבם, ורבן יוחנן בן זכאי, בראותו את הסיבות שהובילו וגרמו לחורבן הבית, שהם עזיבת התורה ושנאת חינם, הדריך את תלמידיו לאחוז בתורה ולאהוב אחד את השני. וכשנפטר רבן יוחנן בן זכאי התרופפו שני דברים הללו, ולפתע נהיה רפיון בלימוד תורה, וגם נתפרדו הלבבות. ורבי אלעזר בן ערך הלך למקום נופש במקום להמשיך בלימוד תורה ובהנהגת רבו, והותיר את חבריו לבדם כאשר הלבבות מפורדים וללא רועה אשר ינהג את שאר הצאן, והדבר גרם להם צער ועוגמת נפש מרובה. ורבי אלעזר הרגיש בדבר, אך אשתו שכנעה אותו שהם יבואו אחריו ולא הוא ילך אחריהם.

וכשחזר רבי אלעזר לחבריו, היתה אותה השבת "שבת החודש", וכבדוהו לקרא בספר תורה, וכשבא לקרא, היו האותיות שבספר התורה שבורות ומטושטשות, ובמקום לקרא "החדש הזה לכם", קרא "החרש היה ליבם", והאותיות שהשתנו הצטרפו למילה "ריב", ד' נהפכה לאות ר', ז' לאות י', והאות כ' נהפכה לב'. ומן השמים רצו לרמז לו על שני דברים שעליו להתחזק על רפיון בתורה, "שליבו נעשה כחרש", ועל ריב שעשה עם חבריו, ותחילת הקריאה "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן" (שמות פרק י"ב), לרמז לו על שהיו משה ואהרן חולקים כבוד זה לזה, (וכפי שפרש"י). וכשהתבונן רבי אלעזר בדבר זה, הבין במה שטעה, ובקשו חבריו שיחזור לאהוב את התורה כבתחילה, ושתחזור הידידות ששררה בין התלמידים, ובא אליהו הנביא זכור לטוב והחזיר הכל למוטב, ונעשה הדבר ע"י אליהו הנביא לרמז, שאם רוצים וחפצים בגאולה באליהו הנביא ובמשיח צדקנו, צריך לתקן שני דברם אלו שגרמו לחורבן, אהבת התורה ואהבת ישראל.

ובשבת החודש בה מכריזים על חודש ניסן, גם בשמים רוצים להכריז על גאולת ישראל, ויושבים כל פמליה של מעלה לדון, האם ראויים ישראל להיגאל, והאם הלבבות הוכשרו לקראת הגאולה, או חס ושלום "החרש היה ליבם". ומי חכם ויבן אלה, להכשיר הלבבות ולזכות לגאולה השלימה וכדברי חז"ל "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל", ישמע חכם ויוסף לקח!

שבת שלום

הרב כפיר ברוך מבורך דדון