אדם כי יקריב מכם קרבן לה‘

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - קרבנו של האדם הראשון

”אדם כי יקריב מכם קרבן לה‘ מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם“.

”‘אדם‘ למה נאמר? מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל שהכל היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל“ (רש“י בשם מדרש רבה ב‘, ז‘)

חז“ל קישרו את הבאת הקרבן לאדם הראשון. על עונשו של אדם הראשון - ”וקוץ ודרדר תצמיח לך“ -כבר נכתב באבות דרבי נתן (פ“א ח‘; וראה בתרגום רבינו יונתן בן עוזיאל): “אני ובהמתי נאכל באבוס אחד?!“. זהו רמז ומוסר השכל גדול מאוד לאדם. האדם הוא נזר הבריאה, תפארת היצירה, כל העולם כולו נברא עבורו, אך ברגע שחטא - ירד ממדרגתו, והוא בבחינת: ”אני ובהמתי“ - אדם ובהמה.

על רמזה תורתנו הקדושה: ”אדם כי יקריב מכם קרבן - מן הבהמה, מן הבקר“. אם הגיע אדם לידי הקרבת קרבן, סימן הוא שירד למדרגת בהמה, כדברי אדם הראשון: ”אני ובהמתי נאכל באבוס אחד?!“?

מהי תקנתו? - ”יקריב אותו לרצונו לפני ה‘“. כאשר מחשבתו טהורה בהקריבו את הקרבן לה‘ דווקא, ונאמר: ”זבחי אלוקים רוח נשברה“, הרי היא עולה ממדרגתו וחוזר למעלתו הראשונה, בחינת אדם הראשון, נזר הבריאה.

ואכן עיקר עניין הקרבן הוא שבירת הלב. העניין יתבאר על-פי דברי הנביא: ”ויאמר שמואל החפץ לה‘ בעולות וזבחים כשמוע בקול ה‘ הנה שמוע - מזבח טוב, להקשיב - מחלב אלים.

שמוע עדיף מ“זבח טוב“, ולהקשיב“ עדיף מ“חלב אלים“. ועיקר העיקרים - ”זבחי אלוקים רוח נשברה“.

ברור הדבר, שכאשר אדם חוטא בשגגה, חייב הוא מהדין להביא קרבן לכפר על שגגתו. קרבן אינו מכפר על חטא במזיד. אך כאשר חוטא האדם בשוגג, מתי מועיל לו הקרבן ומכפר? כאשר השוגג מביא קרבן וגם ליבו נשבר בקרבו, אז הקרבן מכפר ומרצה. ולכן חז“ל קשרו את הבאת הקרבן עם אדם הראשון.

אדם הראשון חשב שהוא שוגג, בעוד שלמעשה הוא היה קרוב למזיד, ובמקום שיודה ויתוודה על חטאו, הטיל את האשמה על מישהו אחר, ומכל מקום כיון שלפי דעתו היה עוונו בשגגה על כך הביא קרבנות לכפר על עוונו (ראה אור החיים הקדוש , בראשית ובפרשתנו).

ומכל מקום, אף על פי שהקרבן מכפר בתנאי זה, עדיף לו לאדם להיזהר ולהישמר שלא יצטרך כלל וכלל להביא קרבן. וע“כ צריך האדם להיזהר כל הזמן מהחטא, שהרי החטא בא מגסות הורח או אם נכנסה בו רוח שטות, ואם יזהר בכך לא יגיע לידי חטא בשוגג.

יתרה על כך, אומר שמואל: ”החפץ לה‘ בעולות“? כלומר גם קרבן נדבה, אין ה‘ חפץ. וכבר הסביר רש“י שמדובר בקרבן נדבה ואף על פי שהוא עולה הרי הוא מכפר על עוונות מסוימים, מכפר על עשה ועל לאו הניתק לעשה, ולפי המפרשים גם על מחשבה.

קרבן זה, קרבן העולה, אין האדם מחויב להקריבו, אך אם הקריב הוא מכפר עליו. ולכן אמר הנביא: אפילו קרבן זה, קרבן העולה, אין חפץ לה‘ בעולות כי אם - זבחי אלוקים רוח נשברה.

פרפראות - ככל אשר ציווה ה‘ -

”והסיר את מראתו בנצתה והשליך אתה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן“.

הגמרא במסכת מעילה דנה בשאלה: האם יש מעילה בדישון המזבח או לא? שם לומדת הגמרא מהפסוק: ”והשליך אותה... אל מקום השן“ - שהדשן היה נבלע במקום; ומכאן היא מסיקה שאין מעילה בדשן, כיון שהוא היה נבלע במקומו.

בזאת יובן מדוע התורה הגדירה מקום מדויק להשלכת פסולת העוף: ”אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן“. רק אם יזרוק הכהן את הדשן אל המקום המסוים הזה ייבלע במקומו. וזה נס בתוך נס. כך יראו בני ישראל את ההשגחה האלוקית במקום הקודש.