זאת התורה לעולה למנחה...

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - כח התורה וכח הקרבן

”זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים“.

הגמרא (מנחות ק“י.) מביאה את שאל ריש לקיש: ”מאי דכתיב ’זאת התורה לעולה למנחה‘?... הסביר רש“י את הקושיה: מדוע כתוב: ”זאת התורה“, ”ולא כתיב בה חוקה“? השיב ריש לקיש: ”כל

העוסק בתורה כאילו הקריב עולה, מנחה, חטאת ואשם“. אך רבא הקשה על כך: אם כן, היה צריך לכתוב: ”עולה ומנחה“, ולא: ”לעולה למנחה“! אלא אמר רבא: כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא חטאת“.

המפרשים שואלים על גמרא זו: מה ההבדל בין רבא לריש לקיש? הלא גם ריש לקיש סובר שעצם תלמוד תורה מכפר! דיברו ע“כ המהרש“א, ’עין יעקב‘, ’בן יהוידע‘, וג“ע מרן החיד“א ב‘ראש דוד‘ לפרשת צו.

ביאור העניין עפ“י המהרש“א שם). יש הבדל בין אדם שחטא והביא קרבן לכפר על עוונו, לבין אדם שכלל לא חטא. הבדל זה בא לידי ביטוי במה שמסופר בגמרא על שמחת בית השואבה, שבה רקדו חכמי ישראל בבית המקדש, והיו שרים שני סוגי שירים: ”יש מהם אומרים: ’אשרי יולדתנו של ביישה זקנותנו‘ - אלו חסידים ואנשי מעשה; ויש מהם אומרים: ’אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו‘ - אלו בעלי תשובה“. אלו ואלו אומרים: ’אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא ישוב וימחול לו‘“.

למדנו מכאן, שאדם שיושב ולומד תורה - אין הוא מגיע כלל למציאות שבה יצטרך להביא קרבן. הוא עסוק בתורה ובקדושה, והתורה מגינה עליו שלא יגיע למצב כזה.

מעלת התורה גבוהה יותר ממעלת הקרבנות, כמאמר חז“ל על בני עלי: ”בזבח ומנחה אינו מתכפר חטאם, אבל מתכפר בתורה“. אש התורה היוקדת בליבו של האדם היא בבחינת ”אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה“, היא שומרת את האדם שלא יצטרך להביא קרבן.

ריש לקיש מלמדנו את כוח התורה, האדם שחטא - מסוגלת התורה לכפר לו על חטאו, ככפרת הקרבן, ”כאילו הקריב עולה וחטאת“. ואילו רבא מלמדנו את מעלת התורה. על האדם ללמוד תורה, כדי שהתורה תגן עליו, והוא יהיה במדרגה גבוהה כזאת שכלל לא יחטא, ”אינו צריך לא לעולה ולא לחטאת“.

להגיע למדרגת ”אשרי מי שלא חטא“ אפשר רק ע“י לימוד התורה. בדרך זו מגיע האדם לדרגת ”ולבי חלל בקרבי“ (תהלים ק“ט, כ“ב). לכן מיד אחר המילים: ”זאת התורה לעולה“ מציין הפסוק: ”אשר ציווה ה‘ את משה.... להקריב קרבניהם לה‘“. לומר לך: משה מצווה את העם להקריב קרבנות; אולם באמת אין חפץ לה‘ לא בעולות ולא בזבחים, כי ”הלא טוב שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילם (שמואל א‘ ט“ו, כ“ב)“. אם שומע אדם לקול ה‘, אם מקשיב למצוותיו ולתורתו - אין הוא נזקק לקרבנות כלל, בבחינת ”אורייתא אגוני מגנא ואצלוי מצלא“ (סוטה כ“א.).

אכן חשוב להדגיש, שעם כל מעלתה של התורה, אנו מתפללים שייבנה בית המקדש ונקריב בו עולות וזבחים. אף שיש בכוח לימוד התורה להרחיק את האדם לחלוטין מכל עוון ומכשול, מכל מקום בית המקדש מוסיף קדושה וטהרה לכל עם ישראל.

פרפראות - זהירות מלכלוך של מצוה

”ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה... טהור“.

ביאר רש“י, שדרך ארץ היא ללבוש בגדים פחותים להוצאת הדשן, כדי שלא יתלכלכו הבגדים המשמשים את הכהן תמיד.

ידוע שאת שפך הדשן היו מוציאים מחוץ לירושלים. ערכו פעם חשבון, וגילו שהמקום אליו יכול הדשן להגיע הוא בתי ’הונגרים‘ (בשכונת מאה שערים).

פעם שאלו את הרה“ג ר‘ עמרם בלוי זצ“ל: מדוע אתה כל כך רועש וצועק ועושה הפגנות? והוא ענה: כיון שאנו גרים במקום של הוצאת הדשן - לכן העבודה שלנו היא לנקות את הדשן.