זוהר - צו

השבת / הפרשה – בזוהר - צו כ"ז ע"א

רבי אחא פתח ואמר והאש על המזבח תוקד בו ובער עליה הכהן עצים בבקר בבוקר מדוע. וכהן מדוע, והרי שנינו אש בכל מקום דין היא, והכהן מצד הימין הוא בא ורחוק הוא מן הדין, שהרי הכהן לא מזדמן בדין לעולמים, וכאן הוא צריך להבעיר דין בעולם שכתוב ובער עליה הכהן.

אלא כך למדנו, בן אדם שבא לחטוא לפני אדונו, הוא שורף עצמו בשלהבת של יצר הרע. וי

צר הרע מצד רוח הטומאה בא, ואז שורה בו רוח הטומאה. ולעיתים ניכרים קרבנות שבאים מזה הצד, וצריך להקריב על המזבח כדומה לו, ולא נכלה ולא מתבטל אותו רוח טומאה, בין מבן אדם ובין מאותו צד שבא ממנו, אלא באש המזבח, שאותה אש מבערת רוח טומאה ומינים רעים מהעולם, והכהן בזה מכוון לתקן האש, שתבער מינים רעים מהעולם.

ועל כן צריך שלא יכבו אותה לעולמים, ולא ייחלש כוחה וחוזקה לשבור הכוח של חוזק אחר רע מהעולם, ועל כן לא תכבה. והכהן יסדר עליו אש בבקר בבוקר, בזמן ששולט הצד שלו ונתעורר בעולם, כדי לבשם העולם, ונכנעים דינים ולא מתעוררים בעולם. ועל כן שנינו יש אש אוכל אש. אש שלמעלה אוכל אש אחר, אש המזבח אוכלת אש אחר. ועל כן אש זו לא תכבה לעולמים והכוהן מסדר אותה בכל יום.

פתגם השבוע – רבי פנחס מקוריץ – הגלות והגאולה, משיח

כסבורים אתם שהרשעים מעבים את הגאולה. חס ושלום! ”היהודים הטובים“ מעכבים, מסמר התלוי בקיר - אינו מפריע כלל, אבל מחט בכותנת - דוקרת.