”וביום השמיני ימול בשר ערלתו“

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - גדולה מילה

”וביום השמיני ימול בשר ערלתו“.

חז“ל (שבת קל“ב.) דרשו מהמילים: ”וביום השמיני“ - שאפילו אם חל יום השמיני בשבת צריך למול את התינוק. דין זה נתחדש בפרשתנו, ולא בפרשת ”לך לך“. שם התורה מבארת את הלכות המילה של עבדים ובנים וכן את חומרת איסור הערלה ומעלת כריתת

הברית.

’אור החיים‘ הקדוש בפרשתנו הקשה: מדוע לא הוזכר דין זה שמילה דוחה את השבת אצל אברהם אבינו, בפרשת ”לך ל“? וביאר: ”שלא יחשוב אדם כי לא הקל שבת לגבי מילה אלא לאבות שלא קיבלו התורה וחומרת שבת, אבל ישראל שיצטוו מה‘ ’מחלליה מות יומת‘ לא ידחה שבת... אשר על כך ציווה ה‘ פרט זה לבנים שקיבלו התורה“, לומר לך שמילה דוחה את השבת גם אחר מתן תורה. עוד אפשר לומר, שבזמן האבות באמת מילה לא דחתה את השבת; דווקא לאחר מתן תורה מילה דוחה שבת.

בין כך ובין כך, רואים אנו כמה גדולה מעלתה של המילה, שדוחה את השבת החמורה והשקולה ככל התורה כולה.

חז“ל דרשו על הפסוק בזכריה (ט‘, י“א): ”גם אם בדם בריתך שלחתי אסירך מבור אין מים בו“, שהיו ישראל במצרים ערום ועריה, ”ונתן להם שתי מצוות: דם פסח ודם מילה, שמלו באותו הלילה, שנאמר: ‘מתבוססת בדמיך‘ - בשני דמים“. זאת משום שישראל היו אז ללא מצוות להתעסק בהן, ונוצר עליהם קטרוג: מדוע ובאיזו זכות הם נגאלים קודם הזמן? משה רבינו, שנשלח להציל את בני ישראל, לא עמדה לו הזכות של הצלת ישראל כיוון שהתרשל בברית המילה (נדרים ל“א:).

גם בימי יהושע, כאשר ביקשו עם ישראל להיכנס לארץ ישראל, לא יכול היה ללא זכות המילה. וכך אמר לו הקב“ה ליהושע: ”עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית“. לאחר שיהושע מקיים את מצוות המילה, אומר לו ה‘: ”היום גלותי חרפת מצרים מעליכם“. ודרשו חז“ל (הובא ברש“י יהושע ה‘ ט‘) שמצרים תלו את יציאת מצרים בעבודה זרה שלהם ואמרו: כוכב אחד יש ששמו ’רעה‘ והוא סימן של דם, רואים אותו אנו עליכם במדבר... והם אינם יודעים שהוא דם המילה. וכשמלו בימי יהושע ובא אותו הדם, הוסרה מהם החרפה שעדיין ערב שעלו עמהם היו מונים להם“.

כלומר ברית המילה מעכבת, בלעדיה אי אפשר לצאת ממצרים ובלעדיה אין להיכנס לארץ. ואין זכות שתושיע.

לא לחנם אמרו (משנה נדרים פ“ג מי“א): ”גדולה מילה שנכרתו עליה שלוש עשרה בריתות“? ועוד אמרו: ”גדולה מילה שכל המצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא ’שלם‘ עד שמל, שנאמר: ’התהלך לפני והיה תמים‘“ ועיין שם עוד על גדולת המילה ומעלתה). אף שאברהם אבינו נזרק לכבשן האש על אמונתו בה‘ יתברך ונקרא שלם אחר ניסיון קשה זה, אבל עדיין לא הגיע לשלמות האמתית. את השלמות הזו השיג דווקא בברית המילה, כשמסר את נפשו עליה בגיל תשעים ותשע שנים. לכן נאמר לו: ”התהלך לפני והיה תמים“.

בברית זו, שהייתה בלילה במצרים, קיבלו עליהם בני ישראל עול מלכות שמים. הם נכנסו לברית עם הקב“ה ומיד נגאלו, כי עבדיי הם ולא עבדים לעבדים.

חז“ל מתארים לנו שמצווה זו עדיין נמשכת. הם מספרים על אברהם אבינו שהוא יושב על פתח גיהינום, כל מי שנימול כדת וכדין ושומר את בריתו - מקומו בגן עדן, ואברהם אבינו מסייעו (בראשית רבה מ“ח, ח‘).

ברוך השם, עם ישראל על כל עדותיו, פלגיו ומפלגותיו מקיים את מצות המילה בשמחה. בזכות המצווה הגדולה והיקרה הזאת ניגאל מבור הגלות כאשר נגאלנו ממצרים, לגאולת עולמים.