זוהר - אחרי מות

השבת / הפרשה – בזוהר - אחרי מות נ"ח ע"א

ויאמרה‘ אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש... .רבי שמעון פתח ואמר כל הנחלים הולכם אל הים והים איננו מלא... . אמר רבי שמעון, תמה אני על בני העולם שהרי אין להם עיניים לראות ולב להשגיח, ולא יודעים ולא שמים על ליבם להסתכל ברצון אדונם, איך ישנים ולא מתעוררים משנתם,

עד שלא יבוא אותו יום שיכסה עליהם חושך ואפילה, ויתבע אותו בעל הפיקדון החשבון מהם.

והכרוז כל יום קורא עליהם, ונשמתם מעידה בהם בכל יום ולילה. התורה מרימה קולות לכל עבר מכרזת ואומרת, עד מתי פתים תאהבו פתי, מי פתי יסור הנה חסר לב אמרה לו, לכו לחמו בלחמי ושתו יין מסכתי. ואין מי שירכין אוזנו, ואין מי שיתעורר ליבו.

בוא ראה, עתידים דורות אחרונים שיבואו, שתשכח התורה מבניהם, וחכמי הלב יאספו למקומם, ולא ימצא מי שסוגר ופותח. אוי לאותו הדור. ומכאן והלאה לא יהיה דור כדור זה עד הדור שיבוא המלך המשיח, והמדע יתעורר בעולם, שכתוב כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.

פתגם השבוע – הגאון מווילנה – השתיקה

עבור כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו

זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין מלאך ובריה יכולים לשער.