כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - הקדושה מול השפעת הסביבה

”כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמא לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו“.

התורה מזהירה אותנו ממעשי המצרים וממעשי יושבי ארץ כנען, שהם הגרועים מכל האומות, כדברי רש“י (בשם תו“כ י“ח, קל“ח), ושטופים בזימה ותועבה.

הרמב“ם בהלכות דעות (פ“ו ה“א) כותב: ”דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו וב

מעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים וליישב אצל חכמים תמיד, כדי שילמד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך, כדי שלא ילמד ממעשיהם. הוא ששלמה (משלי י“ג, כ‘) אומר: ’הולך את חכמים יחכם, ורועה כסילים ירוע‘. ואומר (תהלים א‘, א‘): ’אשרי האיש...‘“. הרמב“ם מסיק הלכה למעשה: ”היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה - ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים. ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי - ישב לבדו יחידי, כעניין שנאמר (איכה ג‘, כ“ח): ’ישב בדד וידום‘. ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו ליישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע - יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים, כעניין שנאמר (ירמיה ט‘, א‘): ’מי יתנני במדבר מלון אורחים‘“.

רבים חיפשו מקור לדברי הרמב“ם הללו, ובאמת הם מפורשים בפרשה שלנו. עם ישראל חי מאתים ועשר שנים במצרים. הם חיו עם המצרים וראו את דרכיהם. לפיכך עלולים היו לדבוק במעשיהם הגרועים. כמו כן, כשיבואו לארץ הם יכירו את תושבי הארץ. הכנענים, הגם שהם מנומסים בדרך ארץ, גרועים הם במידותיהם, שטופים בזימה, כופרים בה‘. מתעורר החשש שמא יימשכו ישראל אחרי דעותיהם. על כן מזהירה אותנו התורה מפני השפעתה השלילית של הסביבה, כדברי הרמב“ם. וזאת לדעת, שגם אם האדם חושב שלא ילמד מהם, עצם המגורים בקרבתם, עצם נוכחותו בחברתם משפיעים עליו באופן שלילי בהחלט. אין אדם שיכול לטעון שהוא מחוסן. בפרט נכון הדבר בהקשר של חינוך הילדים, שהם למדים ממה שהם רואים ושומעים.

באזהרתה חוזרת התורה מספר פעמים על החוב לשמור את חוקות התורה: ”את משפטי תעשו ואת חוקותיי תשמרו“; ”ושמרתם את חוקותיי ואת משפטי“; ”ושמרתם את כל חוקותיי ואת כל משפטי“; ”ושמרתם את חוקותיי“. מודגשת החשיבות של שמירת החוקים בדווקא, שהם משפטי ה‘ ללא היגיון וללא כל טעם. בשמירת החוקים מתברר כי האדם מקיים את צו בוראו - לא בגלל שיש בכך היגיון או תועלת לאדם, אלא אך ורק מפני שזהו צו ה‘. רק שמירת התורה מתוך הבנה כזאת תציל את האדם מלהיגרר אחרי יצריו.

ליבו של האדם חומד את העריות, והן עלולות למשוך את ליבו מבלי משים. הדרך היחידה להתרחק מהן היא על ידי שמירת התורה כחוק, מבלי להבין את הטעם. למה? כי זה רצון ה‘. כך יימנע האדם מלהתפתות ליצרו.

”והתקדשתם והייתם קדושים“. אמרו חז“ל (יומא ל“ח:): ”אדם מקדש עצמו מעט - מקדשין אותו הרבה, מלמטה - מקדשין אותו מלמעלה, בעולם הזה - מקדשין אותו לעולם הבא“. אל יחשוב האדם שההתקדשות המדוברת כרוכה בעשיית מעשים גדולים ומיוחדים. כבר שנינו: ”אמר רב יהודה אמר רב, ואמרי לה במתניתא תנא: ’והתקדשתם‘ - אלו מים ראשונים“. אפילו פעולה קטנה של נטילת ידיים מביאה את האדם לידי קדושה.