ל“ג בעומר - שבחי רשב“י

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - ל“ג בעומר - שבחי רשב“י

”מרעיש הארץ מרגיז ממלכות - מארי משתבח ביה בכל יומא“

באדרא זוטא (דף רצ“ו:) יש תיאור מיוחד על הסתלקותו של הבוצינא קדישא (הנר הקדוש), אור שבעת הימים, רבי שמעון בר יוחאי זיע“א: ”אמר רבי אבא: לא סיים בוצינא קדישא למימר ’חיים‘ עד דאישתככו מילוי. ואנא כתבנא סברנא למיכתב טפי ולא שמענא ולא זקיפנא רישא, דנהורא הוי סגי ולא הוה יכילנא לאסתכ

לא. אדהכי אזעזענא, שמענא קלא דקארי (משלי ג‘, ב‘): ’אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך‘. שמענא קלא אחרא (תהילים כ“א, ה‘): ’חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד“.

(תרגום אמר רבי אבא: לא סיים בוצינא קדיש - רשב“י - לומר: ’חיים‘ עד שנשתתקו דבריו. ואני הכותב חשבתי לכתוב עוד, ולא שמעתי ולא יכולתי להרים את ראשי, מפני שהאור היה חזק ולא יכולתי להסתכל והזדעזעתי. שמעתי קול שקרא: ”אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך“. שמעתי קול אחר: ”חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד“).

כלומר, כאשר שמע ר‘ אבא את הקול קורא: ”אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך?, שמח, משום שחשב שזו תפילה שרשב“י יאריך חיים; אבל אז שמע את הקול השני שאומר: ”חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד“ - רשב“י ביקש את החיים הנצחיים והאמתיים, חיי העולם הבא, וקיבל אותם לעולם ועד. אז הבין ר‘ אבא שרשב“י מסתלק מן העולם, ונצחו אראלים את המצוקים ונלקח ארון הקודש.

לאחר מכן מתואר באדרא שהייתה אש גדולה סביב רשב“י, שלהבת קודש, והבית היה מלא ריח טוב. הגיעו הגיבורים של ציפורי וביקשו לקחת את רשב“י לקבור אותו בעירם. בני מירון, שלא היו גיבורים כמותם, לא יכלו לעשות דבר, והם צווחו ובכו על כך שלא זכו שרשב“י ייקבר במירון.

אך רשב“י החליט בעצמו היכן ייקבר, ולא רצונם של גיבורי ציפורי יקבע את הדבר... מתואר באידרא שמיטתו של רשב“י התרוממה באוויר והלכה מאליה למערה שבמירון. יצתה בת קול ואמרה: ”עולו ואתו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון, יבוא שלום ינוחו על משכבותם“. כלומר, אל תתקוטטו ואל תריבו, בואו כולכם, בני ציפורי ובני מירון יחדי, כי זה רצונו של הצדיק!

כאשר נכנס רשב“י למערה שוב יצאה בת קול: ”שמעו קלא במערתא: זה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות!“.

הקב“ה משתבח ברבי שמעון בר יוחאי. וראיה לכך יש דוגמאות רבות בהלכה ובאגדה, נביא כאן רק דוגמה אחת.

בזוהר הקדוש מובא מעשה נורא. על הפסוק: ”ואברהם היה יהיה“ נאמר, שבכל דור יש שלושים צדיקים. יום אחד יצא רבי שמעון וראה שהעולם חשוך ואפל. הלך עם רבי אלעזר בנו וראו מלאך אחד גדול, דומה להר גדול, ושלושים לשונות של אש יוצאות מפיו. שאל אותו רבי שמעון למעשיו והוא ענה לו: ”באתי להחריב את העולם, כי אין בו שלושים צדיקים“. אמר לו רשב“י: ”לך אמור לקב“ה שבר יוחאי כאן“. עלה המלאך ואמר כך לקב“ה. השיב לו הקב“ה. ”רד שנית והחרב את העולם, ואל תשגיח ברשב“י!“. ירד ופגש שוב את רשב“י. אמר לו רשב“י: ”אינך מחריב, ואני גוזר עליך שלא תעשה כלום! לך לקב“ה ואמור לו, שאם אין שלושים - יש עשרים; ואם אין עשרים - יש עשרה; ואם גם עשרה אין - הרי אני בני כאן; ואם גם זה אינו נחשב - הא אית חד, ואנא הוא, וצדיק יסוד עולם“. באותה שעה יצאה בת קול ואמרה: ”זכאה חולקך רבי שמעון בר יוחאי, שקב“ה גוזר למעלה ואת מבטל לתתא. עלך כתוב: ’רצון יראיו יעשה‘!“.

הרי שקב“ה משתבח ברשב“י שביכולתו לבטל את גזירותיו. רשב“י הוא צדיק יסוד עולם, ובזכות התורה שלמד הוא מקיים את העולם.