הפרשה – בזוהר

השבת / הפרשה – בזוהר - בהר ק"י ע"ב

רבי חיא ורבי יוסי היו הולכים בדרך עד לאותו ההר, מצאו שם שני אנשים שהיו הולכים. בינתיים ראו בן אדם אחד שהיה בא, ואמר להם בבקשה מכם תנו

לי מזון פת לחם, שאלו שני ימים שתעיתי במדבר ולא אכלתי כלום. נשמט אחד משני האנשים, והוציא מזונו שהוא הביא לדרך ונתן לו והאכיל והשקה אותו. אמר לו חברו, מה תעשה על מזונך, שהרי את מזוני אני אוכל. ענה לו וכי על מזונך אני סומך. ישב אצלו אותו עני עד שאכל כל מה שהיה אצלו, ואותו לחם שנשאר נתן לו לדרך והלך לו.

בינתיים ישב אותו בן אדם וישן תחת אילן אחד, וחברו התרחק ממנו וישב בדרך אחר. אמר רבי יוסי לרבי חיא, עכשיו נשב ונראה, שוודאי הקב“ה רוצה לעשות לו נס, עמדו והמתינו. בינתיים ראו גחלת אחת עם שלהבתה עומדת אצלו. אמר רבי חיא אוי על אותו בן אדם שעכשיו ימות. אמר רבי יוסי זכאי אותו בן אדם שהקב“ה יעשה לו נס. בינתיים ירד מהעץ נחש אחד ורצה להרוג אותו, קמה אותה שלהבת עליו והרגה את הנחש. הפנתה ראשה השלהבת והלכה לה.

אמר רבי יוסי, ולא אמרתי לך שהקב“ה רוצה לעשות לו נס, ואל תוציא זכות ממנו. בינתיים התעורר אותו בן אדם וקם והלך לו, אחזו בו רבי חיא ורבי יוסי ונתנו לו לאכול. אחר שאכל ספרו על הנס שעשה לו הקב“ה.

פתגם השבוע – רבי בונם מפישסחה – תאוות האכילה

יהודי השרוי בתענית, סבור שהגיע לדרגת מלאך

אולם סופו מוכיח שבמוצאי התענית הוא אוכל כבן אדם, ופעמים אף זולל כסוס.