"כי לא לעולם חוסן"

מפרשת השבוע – "כי לא לעולם חוסן"

מה ההבדל בין חושן לחוסן? כמובן שהכל יודעים, שחוסן פירושו, חוזק, וחושן הוא התכשיט שהיה לו לכהן הגדול על ליבו. אך לא לכולם היה הדבר ברור. בהקמת יישובי הגליל, הוקם הישוב "ספסופה", שנקרא על שם העיירה ספסופה הנזכרת בתלמוד. התושבים

שלא היו שבעי רצון מהשם, מסיבות שונות, חפשו שם אחר לישוב, וועדת שמות קבעה שם חדש לישוב, ומעתה הוא יקרא בשם "חושן", והטעם לשם הנבחר, מכיוון שרחובות המושב נושאים את שמות אבני החושן. דא עקא, שהישוב הסמוך נקרא בשם "חוסן", והדבר יכל לגרום לבלבול רב בין צלילי הישובים הדומים, ובמיוחד תושבי הישובים, אשר הינם עולים מצפון אפריקה, ולא ידעו לבטא היטב את ההבדל בין שין וסמך. ועל כן הוחלט שישוב אחד יקרא "כפר חושן", והישוב השני "מושב חוסן", וכך ההבדל ישמע היטב בין שמות הישובים, זה כפר וזה מושב. רבני הישובים הסמוכים כששמעו את השמות הליצו עליהם את הפסוק: "כי לא לעולם חוסן "... כי שניהם עדיין נשמעים אותו דבר "חוסן וחושן"...וכך נותר שם הישוב ספסופה על כנו, ורק בשמו הרשמי נקרא הישוב בשם "כפר חושן". וכפי שאמרו רבותינו "שבשתא כיון דעל על", שיבוש שנכנס ונותר, נותר על כנו וקשה להוציאו...

ובעניין הפסוק הנזכר, כותב שלמה המלך בחכמתו, בספר משלי (פרק כ"ז פסוק כ"ד) "כי לא לעולם חוסן ואם נזר לדור ודור", ופירושו, גלגל חוזר בעולם, ואם האדם עשיר בכסף וזהב, יכול לבא יום והוא ירד מגדולתו, ואם הוא בעל נזר כתר מלכות, יכול להיות שלא תעבור המלכות לבניו.

ומסופר על מר זוטרא חסידא, שהיה זקן, ומחמת זקנותו היו נושאים אותו על כתפיהם, לבא ולדרוש בשבת של הרגל, כדי לא להטריח את הציבור לעמוד לפניו זמן רב, ובעת שהיו נושאים אותו היה משנן לעצמו פסוק זה: "כי לא לעולם חוסן ואם נזר לדור ודור", (סנהדרין ז:), ובא ללמד לעצמו ולרבים, כי לא לעולם נותרים כוחות שבאדם כפי צעירותו, ועד כדי כך שכבר קשה לו ללכת, ומה לאדם להתגאות בעצמו?

ומעין זה בהפטרת השבת מוכיח הנביא ירמיה את העם ואומר: "הררי בשדה חילך, כל אוצרותיך לבז אתן" (פרק י"ז פסוק ג'), ומבאר רבינו ישעיה מטראני, שאנשי ירושלים הרגישו שיושבים על ההר, בעלי כח, ומרגישים "על הגובה", ובעקבות זאת התנהגו בגאווה ושחץ, והדבר גם הביאם לעבוד עבודה זרה. ועל כך מוכיחם הנביא ואומר, עתה אתם הדרים בירושלים היושבת על ההרים, מרגישים גאים, אך גלגל חוזר בעולם, ועוד אתם עתידים לרדת אל השדה וללכת לגולה.

ובעניין זה יש להוסיף, מה שנהגו בקהילות צפון אפריקה ביום הכיפורים, לאחר תפילת מוסף, לומר את הפיוט "בן אדמה", המיוחס לרבי אברהם אבן עזרא. ופיוט זה סוקר ומלמד על חיי האדם מימי לידתו ועד אחרית ימיו, והינו כעין מוסר ומחשבה ש"לא לעולם חוסן", והכח שהיה לו לאדם בילדותו ובחרותו, אוזל והולך עם השנים עד שיבתו וזקנותו, ועל כן על האדם לנצל ימיו ושנותיו לעבודת ה' תורה ומצוות ומעשים טובים.

ישמע חכם ויוסף לקח!

שבת שלום

הרב כפיר ברוך מבורך דדון