מפרשת השבוע – תמסור ד"ש

מפרשת השבוע – תמסור ד"ש

מעשה ברב קהילה זקן ושבע ימים, שזכה להאריך ימים על ממלכתו, ולהנהיג קהילתו בעוז ובתעצומות. לימים, לפני פטירתו הוריש הרב את המשרה לבנו, והשאיר לו פתק, ובו רשם את כל ההנהגות הנכונות לנהוג בבני הקהילה, בסבר פנים יפות, באורך רוח ובסבלנות. ובאחת השורות הוא כתב לבנו: "הקפד למסור ד"ש, שהיא מעוררת את לבבות האנשים ליראת שמים, ובפרט ד"

ש בד"ש". הבן לא הבין פשר הראשי תיבות. ד"ש פירושו דרישת שלום, אך מה פירוש "ד"ש בד"ש". הבן המסופק, הלך למספר חכמים וכולם לא הבינו פשר הדבר, מסירת דרישת שלום היא מעלה גדולה להרבות שלום בעולם, אך מה פשר הראשי תיבות "ד"ש בד"ש". עד שהבן פנה לאחד מידידיו הטובים של אביו, והלה ביאר והסביר לו: "ד"ש ראשי תיבות דרשת שבת, ולזה התכוון האבא, שתקפיד לדרוש בשבת לפני הקהל, כי דרשה זו מעוררת ליבות הקהל ליראת שמים, ובפרט דרשת שבת בד' שבתות, דהיינו בארבעת השבתות בהן נהוג שהרב דורש לפני הקהל ומעוררם ליראת שמיים: בשבת שלפני כיפור, הנקראת "שבת שובה". בשבת שלפני פורים הנקראת בשם "שבת זכור", בשבת שלפני פסח הנקראת "שבת הגדול" ובשבת שלפני שבועות, הנקראת בשם "שבת כלה". אלו ארבעת השבתות בהן דורש הרב, וזוהי כוונת אביך תקפיד למסור ד"ש, היינו דרשת שבת, ובפרט בד"ש, באותן ד' שבתות. התשובה מצאה חן בעיני הבן ששמח כמוצא שלל רב, ואכן הבן המשיך בדרך אבותיו והנהיג הקהילה ביד רמה, והקפיד לדרוש בשבת ובפרט באותן ארבעת השבתות.

כאמור, נהוג היה שהרב דורש באותן ארבע שבתות, וראוי לציין שבקהילות תורכיה הייתה שבת נוספת בה נערכה דרשה, בשבת של חנוכה, ושבת זו נקראה בשם "שבת הלבשה", שבה הרב הראשי היה מדבר על מעלת הצדקה ומעביר תרומות למען הלבשת ילדי תלמוד תורה העניים. וכך מצאנו אצל רבותינו חכמי הדורות שחברו ספרים רבים בהם מובאים דרושיהם על השבתות הנזכרות, כגון: מרן החיד"א, רבינו חיים פלאג'י, רבינו יוסף חיים. ועוד.

השבת הזו, שבת במדבר, על פי רוב נקראת לפני שבועות ומכונה בשם "שבת כלה", כי התורה היא בבחינת כלה, ועל כן גם נוהגים לקרא את הכתובה בפתיחת ההיכל בשעת הוצאת ס"ת ביום שבועות (כתר שם טוב גאגין עמ' תס"ב). ובשבת זו היה נוהג הרב לדרוש על מעלת לימוד תורה ועניני חג השבועות ויום טוב. ורמז לשם "שבת כלה" אנו מוצאים בהפטרת השבת, שם מזכיר הנביא הושע (פרק ב') "והיה ביום ההוא נאום ה', תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי". וכן " וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'" וכדברי חתן אל כלתו.

וידועים דברי רבותינו במדרש כאשר קיבל משה רבינו את לוחות הברית נאמר "ויתן אל משה ככלתו לדבר איתו" (שמות פרק ל"א פסוק י"ח), ומבאר רש"י בשם המדרש "ככלתו" נכתב בכתיב חסר, והוא מלשון "כלה", וכשם שהכלה מתקשטת בעשרים וארבעה קישוטים, כך ת"ח עליו להיות בקי בעשרים וארבעה ספרי תנ"ך. ע"כ. והוסיפו חכמי המוסר כשם שהכלה מתקשטת, ומכינה עצמה לקראת החופה, כך על כל יהודי להכין עצמו ולהתקשט לקראת מתן תורה, והואיל ובמשך ימי השבוע קשה לאדם להכין עצמו לקראת שבועות, על כן הוקבעה שבת זו בה לכל הפחות מכינים אנו את עצמנו לקראת שבועות.

ואת חג הביכורים, תחוגו בשמחה ובשירים!

שבת שלום

הרב כפיר ברוך מבורך דדון