”והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה“

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - עול מלכות שמים

”והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה“.

טענתם של ישראל הייתה: ”זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם“. וביאר רש“י: ”ומהו אומר ’חינם‘? חינם מן המצוות“.

האבן עזרא כתב פירוש אחר: ”חינם - בזול“. וכן הסביר הרמב“ן, שבמצרים היו דגים לרוב, ”אשר אין להם דמים במצרים“. חז“ל סיפרו ל

נו (סוטה י“ י“ב, שמות רבה פרשה א‘, י“ב) שנשות ישראל הצדקניות היו הולכות ליאור ושואבות מים, ובדלי היו מוצאות דגים, שאותם היו מכינות לבעליהם ומקיימים מצות פרו ורבו.

והנה בזוהר הקדוש (ח“ג פרשת בהר דף ק“ח ע“א) כתוב: ”זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם בלא ברכה, דלא הוה עלינא במצרים עול דלעילא.

דברי הזוהר הקדוש צריכים בירור: אם נבאר כביאורו של רש“י: ”חינם מן המצוות“ - ניתן יהיה להבין את טענת עם ישראל, המבקשים לחזור למצב של ”חינם מהמצוות“, ללא עול תורה ומצוות. אבל לפי דברי הזוהר תלונת ישראל הייתה על כך שבמצרים אכלו דגה חינם ללא ברכה - ודבר זה אינו מובן: וכי ברכה על האוכל היא עול כל כך כבד, שבגללו העדיפו לחזור למצאים?!

להבנת הדברים יש לבאר את תוכן החיוב בברכה על המאכלים, הנה הגמרא אומרת (ברכות ל“ה:): ”אסור לאדם שייהנה מהעולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם בלא ברכה מעל“. בהמשך נוסף: ”כאילו הוא גוזל להקב“ה ולכנסת ישראל“, ודברי רש“י: ”וכנסת ישראל - שכשחטאו הפירות לוקין“. אכן, כאשר האדם מברך ברכה, הוא מגיע להכרה אמונית - עיונית שהקב“ה ברא את העולם. הוא מבין שאף שהאדם הוא שזרע וקצר, מכל מקום היבול אינו ’כוחו ועוצם ידו‘ של עובד האדמה, אלא ה‘ יתברך נטע באדמה כח להצמיח ולגדל לדורות עולם. כאשר מבין זאת האדם ומאמין שה‘ ברא את העולם ומקיימו כל רגע ורגע, הרי הוא יודע שעליו להקשיב לקב“ה ולקיים את מצוותיו. נמצא שעל ידי הברכה מקבל האדם עליו עול דלעילא, עול מלכות שמים.

הגמרא בשבת (דף קי“ט.) מספרת על רבי חייא בר אבא שהתארח אצל בכל בית בלודקיא. הביאו לפניהם מיני מאכל ומיני מגדנות. כאשר היו מניחים אותם היו אומרים (תהלים כ“ד א‘): ”לה‘ הארץ ומלואה“, וכאשר היו מסלקין אותם היו אומרים (תהלים קט“ו, ט“ז): ”השמים שמים לה‘ והארץ נתן לבני אדם“ (וראה בתוס‘ ובמהרשא שם). הפסוקים שאמרו גילו שהם הקפידו על הברכה הראשונה שלפני האכילה ועל הברכה האחרונה שלאחריה. ממנהג זה אנו רואים שאין לך ביטוי ליראת שמים ולקבלת עול דלעילא גדול יותר מאשר הברכה על המאכל.

לפי זה, מובנים דברי הזוהר בביאורו לטענת ישראל. במצרים ראה העם שהדגים באים בזול ובחינם מן היאור. לא עלה על דעתם שהקב“ה, אשר ברא את העולם, הוא שהמציא להם את הדגים בזול על ידי הנשים השואבות מן היאור. רק עכשיו, אחרי שיצאו ממצרים ונצטוו לברך על מאכלם, התחילו להכיר בהשגחת השי“ת ולקבל את עולו. הרי שהברכות שנצטוו בהן ישראל הביאו אותם לקבלת עול מלכות שמים. על כן התמרמרו ישראל בזכרם את הדגה שאכלו במצרים חינם - ללא ברכה וללא עול מלכות שמים.

וידועים דברי הרמב“ם (פ“א מהל‘ ברכות הל‘ ב‘ - ג‘) שמציין שמטרת הברכות הם להביא את האדם לאמונה בבורא יתברך וליראת שמים, וז“ל: ”וברכות רבות תיקנו חכמים דרך שבח והודיה ודרך בקשה כדי לזכור את הבורא תמיד, אך על פי שלא נהנה ולא עשה מצוה. נמצאו כל הברכות כולן דרך שלושה מינים, ברכות הנייה, ברכות מצוות, וברכות הודאה שהן דרך שבח והודיה ובקשה כדי לזכור את הבורא תמיד וליראה ממנו“, עכ“ל.

נמצינו למדים, שהברכה מקרבת את האדם לאמונה בהשם יתברך שברא את עולמו ומשגיח עליו בכל עת. על ידי הברכה מתחייבים לשמוע למצוות ה‘ ולקיימן.

כך מצינו בחז“ל, האומרים שכל מי שחברו נענש על ידו - גם לו יש חלק כלשהו בחטא.