”ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי“

מוסר השכל – מעניינה דיומא

”ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי“, כאשר נדקדק אומרו בקנאתי נראה מיותר. אם הוא לומר שהיה עניין ה‘ יתברך עם פינחס כמלך שכעס על בני ביתו וחמתו בערה בו ויקח רומח בידו והתחיל להרוג בהם ויקח אחד מהעומדים לפניו וחרבו שלופה בידו ויהרוג אחד ממכעיסי המלך ובראות המלך כי יש מי שחס על כבודו ונוקם נקמתו השיב ידו מבלע וחמת המלך שככה בראותו שיש מהם אחד מוחה על כבודו ותופס אומנות נקמתו מידו, וכשוך חמתו אומר די לצרה ומתפייס באחד שהנה אוהבו. ואז בשוך חמת המלך אומר הנה שתים הנה טובותיו של אוהבי הלזה. א. אשר השיב חמתי כי לא הניח הנקמה בידי לא הייתי מתפייס עד כלות כל בני ביתי אף הבלתי חוטאים, וכל אשר בידם למחות ולא מיחו ולא היה נשאר מהם מאומה ועתה בתפסו אומנותי הרווחתי שנשארו בחיים כל בני ביתי. וזה הדבר בעצמו היה כי הקב“ה התחיל בקנאתו לנקום נקם וכאשר חש על כבודו יתברך פינחס אז שב חמתו יתברך ממנו וישב ידו ותעצר המגפה נמצא עשה שתי תועלות והזכירן הוא יתברך, א. השיב את חמתי. ב. שקנא את קנאתי ונטל אומנותי מידי והיא התועלת שהיה בתוכם שנשארו ישראל בחיים ובתוכם קנא קנאתי בהרג אחד מהם. וגדולה תועלתו כי לא הניחני בקנאתי שאנקום הנקם בעצמי כי הייתי מכלה הכול וזהו ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי אילו הייתה הקנאה נשארה אלי, אך עתה בתפסו קנאתי והנחתיה אנכי בעבורו היה סיבה שנשארו עמי ישראל בחיים.

(ילקוט נאות דשא / אלשיך הקדוש עה“ת)

סגולות ותפילות – סגולה לזכות בבנים – סגולות ישראל, בשם רבינו בחיי זצ"ל

הזהיר במצוות הכנסת אורחים זוכה לבנים, שהפרי והשכר בעולם הזה של מצות הכנסת אורחים הם הבנים, שכן מצינו באברהם שבתחילה היה עץ יבש בלי בנים, ואחר שנטע נטיעה זו שהמשילה הכתוב לעץ זכה לבנים.