”לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום“

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - פינחס הוא אליהו

”לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום“.

”פינחס הוא אליהו. אמר הקב“ה: אתה נתת שלום בין ישראל וביני בעוה“ז, אף לעתיד אתה הוא שעתיד ליתן שלום ביני לבן בני, שנאמר: הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה‘.... והשיב לב אבות על בנים“ (מלאכי ג‘, כ“ג) (מדרש ילמדנו).

הקב“ה נתן לפינחס את ”בריתי שלום“. ברית שלום זו היא ברית ממלאך המוות ((ראה זוה“ק ח“ג במדבר פינחס רי“ד ע“א ובספורנו). וכתב ה‘אור החיים‘ הקדוש: ”פינחס הוא אליהו אשר הוא עתיד לבשר את בני ישראל בגלות האחרון כי אז יהיה שלום בכל העולם“. ומדוע זכה לכך? בזכות ”בקנאו את קנאתי“.

יש להתבונן על פינחס: ”בקנאו את קנאתי בתוכם“. מתבקשת ההשוואה לקנאתו של אליהו. בתקופת אחאב שואל הקב“ה את אליהו: ”מה לך פה אליהו?“ (מלכים א י“ט, ט). אומר לו אליהו: ”קנא קנאתי לה‘... כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחותיך הרסו ואת נביאך הרגו בחרב“. רבותינו ז“ל דרשו: ”אמר לו הקב“ה: בריתי - שמא בריתך?... ואת מה אכפת לך“? הקב“ה כעס על אליהו שאמר ”דלטוריה על בני“. ”אמר לו הקב“ה: חייך שאין עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך“ (ילקוט שמעוני מלכים א‘, י“ט).

[אגב, ידועה הקושיה המפורסמת של בעל ה‘בן איש חי‘: איזה מין עונש הוא זה? והרי בכל ברית מילה השמחה גדולה, ”שש אנוכי על אמרתך“, אם כן - זכות היא לאליהו להשתתף בשמחה זו! ותירץ כמה תירוצים, ושניים מהם: א9 אם לא היה נדרש ללכת לבריתות היה יכול להישאר בישיבה של מעלה וללמוד שם תורה. לימוד זה עדיף לו מאשר המתרחש למטה בארץ. ב9 אליהו צריך לעבור מברית לברית, והיגיעה הזאת היא העונש.

בדרך צחות אפשר להוסיף, שלפני שגילו את יבשת אמריקה ואוסטרליה היה אליהו הנביא הולך בקלות ממקום למקום, וכשסיים עבודתו היה חוזר ללמוד בישיבה של מעלה. כיון, שבריתות מתקיימות גם באמריקה ובאוסטרליה, אין לו מנוחה, כי כשבארץ ישראל לילה - שם יום, והוא טרוד במלאכתו במשך כל שעות היממה, ללא זמן פנוי ללמוד].

והוא דבר פלא: פינחס נוטל שכר גדול, ברית שלום, על קנאותו, ואלו אליהו נענש על כך!

אלא כך יש להסביר: כתוב בתהילים: ”ויעמוד פינחס ויפלל ותעצר המגפה“. ואמרו חז“ל (סנהדרין מ“ד.): ”אמר רבי אלעזר: ’ויתפלל‘ - לא נאמר, אלא ’ויפלל‘. מלמד שעשה פלילות עם קונו. בא וחבטן (את זמרי וכזבי) לפני המקום. אמר לפניו: ריבונו של עולם, על אלו יפלו עשרים וארבעה אלף מישראל?“. פינחס עושה פלילות עם קונו ומלמד סניגוריה על עם ישראל. אמנם כאשר ניגש לדבר עם ישראל הוא מוכיח אותם קשות וגוער בהם על מעשיהם; אולם תוכחה זו נעשית ”בתוכם“, בינו לבינם, ואין הוא מביא אותה לפני הקב“ה. לעומתו, אליהו אף הוא מקנא לה‘\ אך הוא מביא את התוכחה לה‘: ”כי עזבו בריתך“, ואינו מוכיח את ישראל ”בתוכם“. לכן אומר הקב“ה לאליהו: ”את מה שאתה רוצה לומר לי - אני כבר יודע, ואינך צריך לומר לפני דלטוריה על בני; אלא עליך להוכיח אותם ולגעור בהם ’בתוכם‘“. ולכן נענש אליהו כאמור.

עונשו של אליהו הוא, שבכל רגע ורגע עליו ללמד סניגוריה על עם ישראל, כאשר הוא ” ריבונו של עולם, כך וכך בריתות היו בעם ישראל, כך וכך הוצאות היו להם בסעודת מצוה“. בזה מתקיים: ”ויכפר על בני ישראל“ - לא רק בלשון עבר, אלא גם בהווה ובעתיד.

מכאן למדנו, שכל מנהיג צריך לדעת את תפקידו הכפול: כלפי בורא העולם הוא צריך ללמד סניגוריה על בניו, אבל כלפי העם הוא צריך להוכיחם.

פרפראות - ככל אשר ציווה ה‘ - ”וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימם“.

קרבן השבת הוא דווקא שני כבשים, ולא שני פרים או שני אילים. זאת משם שעם ישראל נמשלו לשה, שנאמר ”שה פזורה ישראל“. ואמרו חז“ל: ”מה שה הזה לוקה על ראשו או באחד מאיבריו וכל איבריו מרגישין, כך הן ישראל: אחד מהן חוטא וכולן מרגישין“ כך הן ישראל: אחד מהן חוטא וכולן מרגישין“ ונרמזת אחדותם בשה.

ומדוע שני כבשים? הכפילות באה ללמדנו על שתי האהבות: אהבת ישראל את הקב“ה ואהבת הקב“ה את ישראל.