נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - גאולת ישראל

”נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם“.

הפטרה זו מתחילה את סדרת שבע הפטרות הנחמה. בשבע הפטרות אלו אנו מוצאים כעין דו-שיח בין הקב“ה לבין עם ישראל.

הנביא ישעיה אומר לישראל: ”נחמו נחמו עמי“. אך ישראל מסרבים לקבל את התנחומים. הם טוענים, שכמו ש“אנוש כחציר ימיו“ (תהילים ק“ג, ט“ו), כך הגאולה איננה גאולה מוחלטת, והם ממאנים להתנחם. זו ההפטרה הבאה, המתחילה בטענה: ”ותאמר ציון עזבני ה‘, וה‘ שכחני“ (ישעיה מ“ט, י“ד), וכיוון ששכחני ולא בא לגאלני, לכן: ”עניה סוערה לא נוחמה“ (שם נ“ד, י“א).

עד שבא הקב“ה בכבודו ובעצמו ואומר לה: ”אנוכי אנוכי הוא מנחמכם“ (שם נ“א, י“ב) - הגאולה השלישית לא תהיה בידי בשר ודם, אלא ה‘ יתברך עצמו ינחם את ישראל, וישראל נושע בה‘ תשועת עולמים. אומר הקב“ה לכנסת ישראל: ”רני עקרה לא ילדה, פצחי רינה וצהלי“ (שם נ“ד, א‘), כי בא זמן גאולתכם. ועוד הוא אומר לה: ”קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה‘ עליך זרח“ (שם ס‘, א‘).

או אז יגל יעקב ישמח ישראל (תהילים קמ“ט, ב): ”שוש אשיש בה‘ תגל נפשי באלוקי“, כי ה‘ אלוקי בא בכבודו ובעצמו לגאול אותי.

מסופר במדרש, שכאשר אמר ישעיה לישראל: ”נחמו נחמו עמי“, אמרו לו: באיזו נחמה אתה מנחמנו? אמר להם: לא משלי, אלא: ”יאמר אלוקיכם“. ה‘ הוא מנחמכם, ואני רק שלוחו של מקום.

מדרש זה יובן לאור מה שקרה לישראל בחטא העגל. כאשר עשו ישראל את העגל קרא הקב“ה למשה רבינו (שמות ל“ב, ז‘), ואמר לו: ”לך רד, כי שחת עמך“. אמר לו משה להקב“ה: ריבונו של עולם, האם ”עמי“ הם ולא ”עמך“? הלא הם ”עמך ונחלתך“! ואכן כתוב (שם ל“ב, י“ד): ”וינחם ה‘ על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו“ - עמו של ה‘, ולא של משה.

והנה עתה, כאשר בא ישעיהו ואמר לישראל: ”נחמו נחמו עמי“, נבהלו ישראל ואמרו לו: ”עמך“, ישעיה, ולא עמו של הקב“ה?! הרגיע אותם ישעיה ואמר להם: חלילה, לא אני אומר לכם זאת, אלא דבר ה‘ בפי ומילתו על לשוני - ”נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם“.

ויש להוסיף: אמרו חז“ל (ילקוט שמעוני, ישעיה רמז תמ“ה): ישראל חטאו בכפלים - “חטא חטאה ירושלים“ (איכה א‘, ח‘) לקו בכפלים - ”כי לקחה מיד ה‘ כפליים בכל חטאתיה“ (ישעיה מ‘, ב‘), ומתנחמים בכפלים - ”נחמו נחמו עמי: (ישעיה שם, א‘).

החמה הכפולה של ”נחמו נחמו“ היא בשני אופני הגאולה, שהרי גאולת ישראל היא ”בעיתה אחישנה“, זכו - אחישנה“, לא זכו - ”בעיתה“ (ראה סנהדרין צ“ח.; ירושלמי תענית א‘, א‘; זוהר א‘ קי“ז). שתי אפשרויות אלו נרמזות בדברי הנביא. ”נחמו נחמו עמי“, ”כי מלאה צבאה נרצה עוונה“ - זו גאולת ”בעיתה“, שתבוא לכשיגיע זמנם של ישראל להיגאל. אבל אם יהיו ישראל בבחינת ”פנו דרך וישרו בערבה מסילה“, כלומר: ניישר את מעשינו, אזי ”כל גיא יינשא“, והגאולה תהיה גאולת ”אחישנה“.

כבר אמר ’אור החיים‘ הקדוש, שגאולת ”בעיתה“ היא כאשר ישראל חוטאים, וגאול ”אחישינה“ כאשר הם חוזרים בתשובה; אבל יש גם דרך גאולה שלישית. אם חלילה לא יהיו ישראל לגאולת ”אחישנה“, ישנה אפשרות שהקב“ה יעשה עמנו נס ופלא כימי צאתנו ממצרים. וכשם ששם חישה הקב“ה את הקץ (ק“ץ בגימטרייה 190), ובמקום ארבע מאות שנה של שעבוד שהיו מתוכננים מלכתחילה, שועבדו ישראל רק רד“ו שנה (210 שנה, 190 שנה פחות מ– 400), כך גם בימינו יחיש הקב“ה את גאות ”בעיתה“ קודם הזמן, ו“כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות“ (מיכה ז‘, ט“ו).