הסכנה שבעושר

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - הסכנה שבעושר

”ואכלת ושבעת וברכת את ה‘ אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. השמר לך פן תשכח את ה‘ אלוקיך“.

במספר מקומות מזכירה התורה את החשש שרכושו של האדם יעבירו על דעת קונו. אצלנו: ”ואכלת ושבעת... הישמר לך פן תשכח את ה‘ אלוקיך“; כך גם בהמשך הפרשה, בפרשיית ”והיה אם שמוע“: ”ואכלת ושבעת... הישמרו לכם פן יפתה לבבכם“. גם בפרשת ואתחנן מובא: ”הישמר לך פן תשכח את ה‘... פן תאכל ושבעת... וכסף וזהב ירבה לך... ורם לבבך ושכחת את ה‘... ואמרת כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה“.

מהי הדרך להתגבר על חששות אלו? ”ואכלת ושבעת וברכת“ - ברכת המזון. ע“י ברכה זו האדם מודה שלא כוחו ועוצם ידו עשו לו את החיל, אלא הקב“ה, הזן ומפרנס את הכול.

’אור החיים‘ הקדוש כותב על הפסוק: ”וזכרת את ה‘ אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל“ - פירוש, שצריך לתת ליבו על טובתו, כי מה‘ הייתה לו, ודבר זה יעירהו תמיד להכיר בוראו והשגחתו עליו. ותחילת תחבולות יצר האדם הוא להשכיחו דבר זה, ודרך זה ייכנס לאבדו“.

הרי לנו תרופה בדוקה ומנוסה מאת התורה: כשאדם מצליח, עליו לתות מיד את ההצלחה בה‘. באמצעות זה יזכור תמיד את הבורא, ידע שה‘ משגיח עליו, ושהוא הנותן טובה וברכה וכוח לעשות חיל. יחשוב האדם שכל מה שיש לו איננו בזכותו או בזכות מעשיו, אלא ”למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותיך“ - זו התרופה.

זהו מה שאומרים חז“ל (חגיגה ט: ותוס‘ שם): ”נאה העניות לישראל“. ההסבר הוא, שכמו שלעני אין לו משלו כלום, כך אדם מישראל צריך לחשוב שלו עצמו אין עצה ואין תבונה, אין לו חכמה להביא בעצמו למצב ש“כספך וזהבך ירביון“, אלא הכול מאיתו יתברך. אם אדם חושב כך, הרי שהוא ’עני‘, וזה נאה לישראל.

מי שמסתכל כך על המציאות, הקב“ה נותן לו שפע של ברכה.

פרפראות - שימת הלב במצוות תפילין ומזוזה - ”ושמתם את דברי אלה על... נפשכם“.

”‘ושמתם את דברי‘ - אף לאחר שתגלו היו מצוינים במצוות, הניחו תפילין, עשו מזוזות כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו, וכן הוא אומר: ’הציבי לך ציונים‘“ (רש“י)

בפרשת עקב, אנו נפגשים בפרשה השנייה של קריאת שמע ”והיה אם שמוע“ שאנו קוראים בכל יום כמה פעמים. ובה נאמר: ”ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם, וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עינכם“, ואחרי זה כתוב: ”וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך“. והמעיין ברש“י יראה במבט ראשון דברים מופלאים: “‘ושמתם את דברי אלה‘ - אף לאחר שתגלו היו מצוינים במצוות, הניחו תפילין, עשו מזוזות, כדי שלא יהיו חדשים לכם כשתחזרו, וכן הוא אומר ’הציבי לך ציונים‘“.

וכמובן רבים שואלים בהבנת רש“י: הרי מצות תפילין ומצות ציצית, ומצות מזוזה, אינן קשורות ואינן תלויות לארץ ישראל, כי אינן חובת הארץ אלא חובת הגוף. כך שגם כשנמצאים בחוץ לארץ חייבים לקיים את המצוות האלה. אבל לדעת רש“י לפנינו בחוץ לארץ מקיים אותן מדין ”הציבי לך ציונים“, כלומר, רק משום שיש לזכור את ארץ ישראל. וכבר עמד על כך, בין היתר, הרמב“ן על המקום, והסביר מה שהסביר, עיי“ש. וכן רבים וטובים אשר רוצים להגיד על דברי רש“י ולומר בדרך אחרת.

אולם גם לדעת הרמב“ן שחולק על דברי רש“י, מצות תפילין וציצית ומזוזה, יש בהן סודות גדולים וסודות עמוקים, דברים עמוקים ומיוחדים

ונראה לומר כי רש“י רמז וטמן מסר חשוב מאוד, והוא: נכון ואין חילוק, כי מצות תפילין ומצות מזוזה היא חובת הגוף ולא רק בארץ ישראל חייבים בה. ואין כוונת רש“י לומר שאין חובת הגוף, שהאדם לא חייב בהן, אלא כוונתו שבגלות בחו“ל האדם חייב במיוחד להניח תפילין ולקבוע מזוזה כי אין לו מזכירים רבים בעבודת הבורא. ובארץ ישראל, ארץ הקודש, בשל המצוות הרבות בה משפיעה יותר על האדם מאשר בחו“ל.