ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על עיבל

“ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על עיבל”, להקיש קללות לברכות, מה ברכות בקול אף קללות בקול (מדרש תנחומא) . דרכו של עולם, כשבאים לשבח אדם בעד מעשה טוב שעשה, מש

בחים אותו בקול רם בפני הציבור כולו. אבל אדם שעשה מעשה רע ויש להוכיחו על פניו, עושים זאת בצנעה לבל ישמע אדם, כי חוששים פן יבוא הלה לכלל כעס. ברם, רצונו של השם -יתברך הוא, שכשם שמשבחים לאדם בעד מעשיו הטובים בקול רם, כך יש להוכיחו בעד מעשיו הרעים גם -כן בקול רם, למען ישמעו הכול וייראו לבלי ללמוד ממעשיו הרעים, ולא להחניף לו ולטשטש את מעשהו בשתיקה. (דברי שערי חיים)