לא קידמו בלחם ובמים

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - לא קידמו בלחם ובמים

”לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה‘ גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה‘ עד עולם“. ”לא תתעב אדֹמי כי אחיך הוא... בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה‘:“.

ישנו הבדל בין האיסור של הכנסת עמוני ומואבי לקהל ה‘ ובין הכנסת אדומי. האיסור לגבי עמוני ומואבי חל גם על דור עשירי, ואילו לגבי האדומי הותר הדור השלישי לבוא בקהל ה‘. דבר נוסף רואים אנו בפסוקים, שלגבי אדום שיצאו לקראת עם ישראל בחרב נאמר: ”לא תתעב אדומי כי אחיך הוא“, וכן לגבי המצרים אשר זרקו את בניהם של עם ישראל נאמר: ”לא תתעב מצרי“.

את טעם ההבדל בין האדומי לעמוני ולמואבי ביאר רש“י כך: ”הא למדת שהמחטיא לאדם קשה מן ההורגו... לפיכך אדום שקידמם בחרב לא נתעבו, וכן מצרים שטבעום, ואילו (עמון ומואב) שהחטיאום - נתעבו“.

על הסבר זה יש לשאול שתי שאלות: האחת, וכי חטאם של המצרים היה רק בניסיון להרוג את ישראל? והלא גם המצרים החטיאו את ישראל, שנאמר: ”וירעו אותנו המצרים“ - שהפכו אותנו לרעים, כלומר לעובדי עבודה זרה! הרי שגם על המצרים נכון לומר ש“החטיאום“!

והשאלה השנייה, אם עונשם של העמוני והמואבי נובע מכך שהחטיאו את ישראל, מדוע מפרטת התורה סיבות אחרות: ”על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים... ואשר שכר עליך את בלעם... לקללך“?

התשובה לשאלה הראשונה היא, שעיקר כוונתם של המצרים הייתה לשעבוד הגוף; החטאת ישראל נעשתה רק בדרך אגב, ואילו מגמתם המוצהרת של עמון ומואב הייתה להחטיא את ישראל.

על השאלה השנייה צריך לומר כך: חז“ל דרשו (יבמות ע“ו:): ”‘עמוני‘ ולא עמונית, ’מואבי‘ ולא מואבית“. הלכה זו נרמזה בפסוק: ”על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים“, וביארו חז“ל (יבמות שם ע“א): דרכו של איש לקדם בלחם ובמים, ואין דרכה של אשה לקדם, ומשום כך רק האנשים נאסרו ולא הנשים העמוניות והמואביות (ולכן פסק שמואל הנביא שרות המואבייה מותרת להינשא לדוד המלך (יבמות שם)).

מכאן תשובה לשאלתנו. אמנם הטעם העיקרי לאיסור העמוני והמואבי הוא משום רצונם להחטיא את ישראל; אך התורה הביאה סיבה נוספת, כדי שנדרוש ממנה את ההלכה שי ”‘עמוני‘ ולא עמונית, ’מואבי‘ ולא מואבית“.

אך ניתן להשיב תשובה נוספת: למעשה, גם התורה התכוונה לאותה הסיבה. שכן מטרתם של העמונים והמואבים בכך שלא קידמו את עם ישראל בלחם ובמים הייתה כדי להחטיאם. הכיצד? המואבים שמעו שישראל ביקשו לאכול לחם רגיל. מיד הזדרזו וניצלו את חולשתם של ישראל. עמדו ושלחו את בנותיהם שיצאו לקראת ישראל, אך לא נתנו להם לחם ומים.

אמרו בנות מואב: אם מבקשים אתם לאכול, בואו ואכלו מזבחי אלוקינו ושתו יין הנסך שלנו. כך הכשילו את ישראל בעבודה זרה, ומתוך כך גם בזנות ובזימה. אם כן: ”על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים“ - כדי שתרעבו ותתאוו לאכול, ויאכילו אתכם מזבחיהם.

מעבר לכך, יש להבין גם את הסיבה שהתורה אמרה. עמון ומואב הם מזרע לוט, ומבקשים אף הם להתייחס למשפחת אברהם אבינו.

על כך אומר להם הקב“ה: מי שילך בדרכי אברהם אבינו, גם אם הוא משאר האומות, יוכל להתגייר ולהתחתן עם זרע אברהם; אבל צרי עין, שאינם נותנים לחם ומים, שמקללים אומה שלא ביקשה לעשות להם מאומה - אנשים כאלו אינם יכולים להיות חלק מזרעו של אברהם אבינו. לכך נאמר עליהם: ”לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם.