שישה בטלית אחת

מפרשת השבוע – שישה בטלית אחת

בדורו של רבי יהודה בר עילאי הייתה עניות גדולה, ולא יכלו לחמם את בית המדרש בימי הקור, וגם בגדים חמים להתלבש בהם, לא היו בנמצא, ולמרות הכל ישבו ועסקו בתורה בעניות, ובכדי לחמם עצמם, היו ששה תלמידים מתכסים בטלית אחת ועוסקים בתורה, ואותו דור היה חשוב לפני המקום ברוך הוא, ועליו נאמר "יראת ה' היא תתהלל" (סנהדרין כ.).

ולכאורה, איך לא הפריעו לאותם תלמידים העניות והקור? מבאר מהרי"ץ חיות (שבת כה:), בדורות ההם, כל אחד היה שמח בחלקו, וכשלמדו תורה, לא הפריע להם כלום. ומוסיף לבאר הרב חיים שמואלביץ בספרו שיחות מוסר (תשל"א , כ"ב), בדרך הטבע אי אפשר לששה אנשים להתכסות בטלית אחת, כיון שכל אחד דואג לעצמו ומושך את הבגד אליו, ולא יתכן שששה יתכסו בטלית אחת. אך כשכל אחד דואג לחבירו שיתכסה, ממילא, כולם יתכסו, וכל מה שיכלו ששה אנשים להתכסות בטלית אחת, זה רק מפני שכל אחד דאג לשני...

הפטרת "רני עקרה", נקראת פעמיים בשנה, פעם אחת בפרשת "נח", ופעם שניה בפרשת "כי תצא". ושניהם קשורים זה בזה, בדור המבול חטאו ב"חמס", שהוא עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, גזל ועושק (ב"ר פרשה ל"א, רש"י ורמב"ן תחילת פרשת נח), והביאו על עצמם את המבול. וגם בזמן חורבן בית ראשון ושני חטאו בעבירות אלו, עד שנחרבו שני בתי מקדש, ויצאו העם לגלות. בשתי תקופות אלו, אותה שנאה בין איש לרעהו גרמה לארץ שלא יכלה להכיל שני אנשים יחד, ואמנם העולם התרבה בימי נח, עד למאוד כמבואר בספר בראשית, וכן בימי חורבן הבית נקראה ירושלים "העיר רבתי עם", אך למרות הכל השנאה והמחלוקות גרמו שהעולם נראה כשומם.

וכנגד שתי תקופות אלו אומר הנביא "וערים נשמות יושיבו" (ישעיה פרק נ"ד פסוק ג'), אותם ערים שנחרבו במבול ובחורבן הבית ונהיו שוממים, עוד יבנו ויתיישבו. אך לא רק שוממות מבתים ואנשים, אלא גם ההבדלות נקראת בשם שממה, וכפי שכותב בספר הכתב והקבלה (ויקרא פרק ד'), ההתרחקות שבין אדם אחד לחברת מרעיו ומיודעיו, היא שממה. אותה התרחקות, לעתיד לבא תיעלם, וכולם יחיו יחד באהבה ואחווה שלום ורעות, ועל כך התנבא הנביא "וערים נשמות יושיבו", שבני אדם יהיו מסוגלים לשבת אחד עם השני.

והנה אנו מתקרבים ליום ראש השנה, וזה הזמן להרבות באהבת חינם, וכבר כתב המהרי"ל (הלכות ימים נוראים), משנכנס חודש אלול נהגו לאחל אחד לשני ברכת שנה טובה. ובכל ברכה שיהודי מאחל לחבירו הקב"ה עונה אמן על ברכותיו (ליקוטי מהרי"ח אלול), ושני מלאכי השרת כשרואים שבירך את חברו בשנה טובה, נעשים מליצי יושר עליו לכתבו בשנה טובה ומתוקה. (שיחות הרבי הריי"ץ עמוד ר"ב אות ב'). כי שיהודי מאחל טוב לחבירו בברכת שנה טובה, הוא גוזר על עצמו שנה טובה.

ומכאן לחושבנא טבא להוסיף כולנו באהבת חינם, ויהי רצון ונזכה ותתחדש עלינו ועל כל בית ישראל אחינו שנה טובה ומבורכת!

שבת שלום

הרב כפיר ברוך מבורך דדון