והיה כי תבוא אל הארץ

שיחות ומאמרים - השמחה בישיבת הארץ “מגיד שלא נתחייבו בביכורים עד שכבשו את הארץ וחילקוה” (רש”י) “והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה’ אלוקיך נֹתן לך נחלה וירשתה וישבת בה”. אומרים חז”ל: אין “והיה” אלא לשון שמחה. בעל ‘אור החיים’ הקדוש מסביר, שהתורה מזכירה את הביאה לארץ ישראל בלשון שמחה, כדי ללמדנו שאין שמחה שלימה אלט למי שיושב בארץ ישראל. וכך הוא כותב: “ אמר ‘ והיה ’ לשון שמחה, להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ, על דרך אומרו: ‘אז ימלא שחוק פינו’”. למרות שגם בחוץ לארץ לומדים תורה וגם שם שמחים בשבתות ובימים טובים, עם זאת השמחה המושלמת היא דווקא בארץ ישראל דווקא, שכן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. על הסבר זה יש לשאול שתי שאלות: האחת, וכי חטאם של המצרים היה רק בניסיון להרוג את ישראל? והלא גם המצרים החטיאו את ישראל, שנאמר: “ וירעו אותנו המצרים ” - שהפכו אותנו לרעים, כלומר לעובדי עבודה זרה! הרי שגם על המצרים נכון לומר ש”החטיאום”! בזוהר הקדוש (במדבר קי ” ח.) כתוב, שאין שמחה אלא בעת שעם ישראל נמצא על אדמתו בארץ ישראל. מובא שם בשם ר ’ אבא שאין שמחה בחוץ לארץ. ר ’ אלעזר אומר, פסוק אחד אומר: “ עבדו את ה ’ בשמחה ” (תהלים ק ’, ב ’) , ופסוק אחר אומר: “ עבדו את ה ’ ביראה וגילו ברעדה (שם ג’, י”א); בזמן “דישראל שראן בארעא קדישא ” - בשמחה, ובזמן דישראל בארעא אחרא” - גילו ברעדה. עוד אומר בעל ‘ אור החיים ’ הקדוש: ישיבת הארץ היא מצוה נפרדת ממצות כיבוש הארץ. הפסוק אומר: “ נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים עליה ”, והביאור הוא שהקב ” ה נותן נשמה למי שגר בארץ. אכן גם התיירים שבאים לטייל בארץ, אף שאינם גרים בקביעות בארץ, הם זוכים במצווה רבה וחשובה על עצם הטיול באדמת הארץ. ואכן, הלכה מפורשת היא (ולא סתם עניין של דרש) , שכל המהלך ד ’ אמות בארץ ישראל נמחלים לו כל עוונותיו. ידועים דברי הגמרא במסכת כתובות (קי ” א.) : “ אמר רבי יוחנן: כל המהלך ד ’ אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא ”. וכן כתב הרמב ” ם (פ”ה מהלכות מלכים הלכה י”א): “אמרו חכמים: כל השוכן בארץ ישראל עוונותיו נמחלין... אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא”.. שמא תשאל: וכי אדם שמלא עוונות, כל עוונותיו נמחלים רק בגלל שהוא גר בארץ ומהלך בה ד ’ אמות? צריך לומר, שמדובר בבעל תשובה. ואולם כל מי שחוזר בתשובה נמחלים עוונותיו, אך עדיין ישנם חילוקי כפרה, כלומר אופנים שונים במחיקה העוונות: אם שב על מצוות עשה - נמחל לו מיד; אם שב על לא תעשה - תולים לו עד יום הכיפורים; ואם עבר על כריתות ומיתות בית דין הוא צריך גם ייסורים לכפר עליו. אבל המהלך בארץ ישראל נמחלים לו עוונותיו באופן מיוחד. כעין זה מצאנו גם לגבי שמירת שבת. אומרים חז ” ל: המשמר שבת, אפילו עובד עבודה זרה כאנוש - מחול לו. הסיבה היא, שבשמירת השבת הוא מעיד על אמונתו בבורא העולם. נמצא שגם אם הוא עושה עבירות, אין הוא עושה מתוך חוסר אמונה בה ’ או כדי להכעיס חלילה, שהרי הוכיחה שמירת השבת שלו את אמונתו הגדולה בה ’; אלא עבירותיו נעשות מחוסר דעת או בשוגג, ולכן עוונותיו נמחקים. לא לחינם ביקש משה רבינו והתפלל תקט ” ו תפילות (כמניין ואתחנן) כדי שיזכה להיכנס לארץ. אמרו חז ” ל: “ דרש רבי שמלאי: מפני מה נתאווה משה רבינו להיכנס לארץ ישראל? וכי לאכול מפריה הוא צריך, או לשבוע מטובה הוא צריך?! אלא כך אמר משה: “ הרבה מצוות נצטווו ישראל ואין מתקיימים אלא בארץ ישראל ”. משה ביקש להיכנס לארץ כדי לזכות ולקיים בה את המצוות התלויות בה. על כן השיבו ה ’: מעלה אני עליך כאילו קיימת את כל המצוות כולן. עוד מבאר בעל ‘אור החיים’ הקדוש: כשהיו עם ישראל במדבר, לא ידעו עמל ויגיעה. מלאכתם נעשתה מאליה, הם אכלו לחם אבירים, ובגדיהם התכבסו בעודם עליהם. והנה עתה, כשעמדו להיכנס לארץ, חששו שישיבתם בה תהייה כרוכה בעמל ועבודת כפיים רבה, כדרך כל בני היישוב. על כן מרגיעה אותם התורה ואומרת בלשון שמחה: “ והיה כי תבוא אל הארץ ” - ללמד שאין לחשוש מההתייגעות שהיא מנת חלקם של בני היישוב, כי עצם הישיבה בארץ ישראל מביאה לאדם שמחה ומנוחת נפש. ישנם אנשים עשירים שכל תענוגות התבל בהישג ידם, ועם זאת אין הם שמחים שמחה שלימה. זאת משום שהם גרים בחוץ לארץ, וחסר להם בנפשם את החלק של ישיבת ארץ ישראל. רק מי שגר בארץ ישראל זוכה לשמחה ולשלוות נפש שלימה.