אחרי מות שני בני אהרן

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - מיתת צדיקים וחורבן בית המקדש

”וידבר ה‘ אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה‘ וימתו“.

ידועים דברי חכמים במדרש (איכה רבה א‘, ל“ח), כי ”סילוקן של צדיקים קשה לפני הקב“ה יותר ממאה תוכחות חסר שתים שבמשנה תורה, ומחרבן בית המקדש“. מעניין להשוות מדרש זה למה שנאמר בגמרא (ראש השנה ח“י.): ”שקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלוקינו“ - כאן מושווית מיתת הצדיקים לחרבן בית המקדש בלבד, ולא יותר מכך, כפי שנאמר במדרש. לכאורה המאמרים סותרים.

נראה לבאר העניין כך: הקושי במיתת הצדיקים תלוי בשאלה אם יש לצדיק שנפטר המשך אחר סילוקו. אם הצדיק משאיר אחריו קהל של תלמידים, שלומדים מדרכיו ומתורתו, הרי שיש המשך לצדיק. ואמנם מיתתו קשה כחרבן בית המקדש אך לא יותר מכך, שכן על אף הצער על חרבן בית המקדש וסילוק הצדיק, אנו יודעים שיש כפרה לעם ישראל. אולם אם הצדיק לא השאיר אחריו תלמידים שילמדו מדרכיו - אזי קשה מיתתו יותר מחרבן בית המקדש.

יש המבארים באופן דומה את מאמר חז“ל: ”גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם“ - כיון שלאחר מיתתם הם יכולים להסתכל מלמעלה על התלמידים, לראות אם הם ממשיכים בדרכם.

שיחות ומאמרים - זכות התורה של הכהן הגדול

”בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעלה“.

פשט הפסוק, שאין לאהרן הכהן להיכנס לקודש הקודשים, אלא רק אחרי שיעשה חלק מעבודות יום הכיפורים. אולם במדרש (ויקרא רבה כ“א, ו‘) דרשו את המילה ”בזאת“ בכמה אופנים, ומתוכם: ”‘בזאת‘ - בזכות התורה“. רק בזכות ”זאת“ יוכל הכהן הגדול להיכנס אל קודש הקודשים.

הלא דבר הוא! לא עומדת לו הזכות שהוא עצמו כהן גדול, מזרע אהרן הכהן, לא זכות הקרבנות, לא זכות העבודה במקדש. גם כל ההכנות המרובות שעשה שבעה ימים לפני יום הכיפורים אין בהם מספיק. להיכנס לפני ולפנים לא יוכל הכהן הגדול אלא אם יש לו ולעם ישראל, שהוא שלוחם, זכות התורה. ”ותלמוד תורה כנגד כולם“.

הכניסה לקודש הקודשים הייתה מבחן למעלתו של הכהן הגדול. אם היה הכהן הגדול בן תורה - היה יוצא משם חי. אך אם היה עם הארץ, שאין בו אף ריח של תורה, לא היה יוצא משם חי, או שהיה מת בתוך אותה השנה. המבחן היה מראה לעין כל, כי ללא זכות התורה אין הכהן הגדול יכול לשרת בקודש.

המפרשים הסבירו את כינויו של התנא המוזכר בפרקי אבות (פרק ג‘ משנה ב‘): ”רבי חנניה סגן הכוהנים“ - לכאורה היה צריך לומר “סגן כהן“, בלשון יחיד, ולא בלשון רבים ”סגן הכוהנים“ ! אלא, רבי חנניה חי בתקופה שהכוהנים הגדולים היו קונים את תפקיד הכהונה הגדולה מהמלכות הרומאית, על אף שלא היו ראויים לכך. אותם הכוהנים ידעו היטב את מדרגתם, וידעו שהם יעבדו ביום הכיפורים ולא יזכו להוציא את אותה השנה; אך למרות זאת הם הזדרזו לשלם למלכות ולקנות את התפקיד בכספם, כדי לזכות בכבוד המדומה של משרת הכהן הגדול, ולו רק לתקופה קצרה. חנניה היה סגנם של אותם הכוהנים. בצדיקותו, הוא זכה להאריך ימים, אך לא קיבל את תפקיד הכהן הגדול, שנמכר כאמור לכל המרבה במחיר. לפיכך זכה רבי חנניה להיות סגנם של מספר כוהנים גדולים, ומכאן כינויו: ”סגן הכוהנים“ - ברבים.

רבי חנניה היה אומר: ”הוי מתפלל בשלומה של מלכות“. תפקידה של המלכות הוא להשליט סדר במדינה, ועל כן עליך להתפלל לשלומה. אבל אין לעשותה קרדום לחפור בו, כדי לקבל את משרת הכהן הגדול למי שאינו ראו. כמו כן גם המלכות עצמה צריכה להסדיר את חיי החברה במדינה על הצד הטוב ביותר; אך אין לה למלכות להתערב בענייני דת ודין?