פירות ארץ ישראל

מדברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל – דברי מרדכי

שיחות ומאמרים - פירות ארץ ישראל

”וימת שם משה עבד ה‘ בארץ מואב על פי ה‘“.

בגמרא מובאת מחלוקת, אם את הפסוקים ”וימת שם משה“ וכ“ו, כתב משה רבינו בעצמו או שיהושע כתב אותם. וכך היא לשון הגמרא: ”‘וימת שם משה עבד ה‘‘ - אפשר משה מת וכתב: ’וימת שם משה‘? אלא עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע, דברי ר“י, ואמרי לה ר‘

נחמיה. אמר לו ר“ש אפשר ספר תורה חסר אות אחת? וכתיב ’לקח את ספר התורה הזה‘! אלא עד כאן הקב“ה אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקב“ה אומר ומשה כותב בדמע“ (עיין ב“ב ט“ו.; מנחות ל.).

הגאון מווילנה מבאר, כי משה רבינו כתב פסוק זה ”בדמע“ - היינו בדמעות ממש, משום שהיה לו רצון עז לעלות לארץ ישראל. כבר תיארו חז“ל: ”דרש רבי שמלאי: מפני מה נתאווה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל? וכי לאכול מפריה הוא צריך, או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה: הרבה מצוות נצטווו ישראל ואין מתקיימים אלא בארץ ישראל“. בהמשך מתואר אמר לו: מעלה אני עליך כאילו קיימת את כל המצוות.

הב“ח כתב בהקשר של ברכת ’מעין שלוש‘, שבאמירת: ”לאכול מפריה ולשבוע מטובה“ צריך לכוון על כך שבפירותיה של ארץ ישראל ישנה מעלה מיוחדת, משום שמקיימים בהם מצוות רבות של תרומות ומעשרות ועוד. וכך הביא הב“ח: ”ויש אומרים: ונאכל מפריה ונשבע מטובה ואין לאמרו וכ“ו. תימה הלא קדושת הארץ הנשפעת בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ, כי על כן הזהיר ואמר בסוף פרשת מסעי: ’ולא תטמאו את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה כי אני ה‘ שוכן בתוך בני ישראל‘. ואמר אם תטמאו הארץ נמשכת הטומאה גם בפירותיה היונקים ממנה וכר נסתלקה השכינה מקרב הארץ אשר אני שוכן בתוכה ממש בגוף הארץ נסתלקה מפני הטומאה שטימאתם אותה, ונמשך מזה כי גם כן אנוכי מסלק שכינתי מתוך בני ישראל כי עד עתה היכל ה‘ המה היו בני ישראל, לפי שהשכינה היתה שורה בקרבם ממש ועתה באכלם פירות היונקים מטומאת הארץ נסתלקה השכינה, כי כשהטומאה נכנסת עם אכילת פירות בתוך בני ישראל יוצאת כנגדה הקדושה מקרב ישראל. ועל כן ניחא שאנו מכניסים בברכה זו ’ונאכל מפריה ולשבוע מטובה‘ כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה“.

לפי זה אפשר באמת להסביר, שאכן משה רבינו רצה לאכול מפריה ולשבוע מטובה, כדי שיוכל לומר בברכה האחרונה: ”על מחיתה ועל כלכלתה“, וכן ”על פירותיה“ ו“על פרי גפנה“. אמנם ידע משה, שהקב“ה יתן לו שכר על הרצון כאילו הוא קיים את המצוות בפועל; אבל עדיין אינו דומה שכר הבא על המצוות שנתקיימו בפועל, לשכר שבא על מצוות שכאילו קיימן.

מעלתם של פירות ארץ ישראל לעומת פירות חו“ל כל כך גדולה וחשובה, עד שיש השלכה הלכה למעשה. אומרים משם הב“ח, שאם יש לפניו פרי של ארץ ישראל ופרי של חו“ל, יקדים לברך על של ארץ ישראל תחילה משום חשיבות הפרי, שנעשו בו המצוות התלויות בארץ.

פרפראות - תפילת ימי הזקנה

”ברזל ונחושת מנעליך וכימיך דבאך“.

”‘וכימיך דבאך‘ - וכימים שהם טובים לך, שהן ימי תחילתך ימי נעוריך, כן יהיו ימי זקנתך, שהם דואבים, זבים ומתמוטטים“ (רש“י).

יש אנשים שמגיעים לגיל הזקנה, ושכלם פועל יפה ומחשבתם בריאה, אבל גופם כבר נחלש וחסר כוח. ויש זקנים שגופם שלם ובריא, אבל שכלם מטושטש ואינו חד כבתחילה.

על כך אמר דוד המלך עליו השלום: אל תשליכיני לעת זקנה“ - שהגוף יהיה בריא, אבל גם: ”ככלות כוחי אל תעזביני“ - שהשכל יהיה במיטבו ובריאותו.

בברכה זו נתברך אשר: ”וכימיך דבאך“ - פירש רש“י: כימי התחלתך כן יהיו ימי זקנותך.